רש"י

בגמרא מסופר "הנהו טייעי דאתו לציקוניא יהיב דיכרי לטבחי ישראל אמרו להו דמא ותרבא לדידן משכא ובישרא לדידכו" מפרש רש"י "טייעי - ישמעאלים ואינן אוכלין אלא בשר שחוטה ואפילו היא מתה מאליה שוחט אותה לאוכלה וכן דרכן". מי הם אותם ישמעאלים שעליהם כותב רש"י שאינם אוכלים אלא בשר שחוטה? לנו ידוע על מנהג...

אשמח למידע אם ידוע על פקפוק ולפיו פירוש רש"י בחולין אינו מרש"י, כי אי"ז כ"כ בסגנון של רש"י בשאר הש"ס (למשל כותב באריכות יתירה), וכן שמעתי מכמה לומדים שהיה נראה להם שאי"ז מרש"י. וברש"י ב"ק צ"ט: מפרש שהגרמה היינו בכל הטבעות שמגרים חוץ לטבעת, ורש"י בחולין מביא שיטה זו ודוחה אותה, ויתכן שזו קצת...

ברש"י (ב, ב): "מנגד: מרחוק מיל כמו שנאמר ביהושע אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה שיוכלו לבא בשבת משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו". וצריך להבין דלכאורה תיבת "מנגד" כבר נאמר לפני כן, ושם לא פירשה רש"י כי סומך על פירושו בפעם הראשונה שנאמר לשון זה (בראשית כא, טז: "ותשב לה מנגד", ושם...

ידוע מה שכתב רש"י בפירושו על התורה (בראשית פרק ג' פסוק ח') להסביר את דרך פרשנותו וז"ל: "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו". אמנם האבן עזרא לא קיבל את הדברים. ומעיר עליו בזה"ל: "והדורות...

ידוע שיטת רש"י (עי' מנחות דף ב) דהפסול שלא לשמה הוא כשמוציא בפיו דווקא ולא סגי במחשבה, ולכאורה קשה איך שייך לומר לדעת רש"י הכלל של סתמא לשמה הרי לרש"י כל זמן שלא הוציא בשפתיו אין פסול למרות שמחשבתו הוא בפירוש שלא לשמה, והכל תלוי אך ורק בדיבור

היכן מצינו שרש"י כותב שנהג דבר מסויים עד כה, והוא היה טועה בזה ? מקור, והפתרון יחשב מה שאני כיוונתי.

חוץ מהעולה מלשון רש"י פסחים לה. שיבולת שועל - אביינ"א (שיבולת שועל) שיבולת שלה עשוי כזנב שועל האם יש עוד ביאור לעיתוי שועל הכא?

בדף כט: בסוגיה של הוא לפדות ובנו לפדות, והאוקימתא של רבי ירמיה שמדובר בחמש בני חורין וחמש משועבדים לשון רשי: ככתובה בשטר דמיא - ובפדיון עצמו היה מחוייב קודם ששיעבד קרקעותיו ויטרוף את הלקוחות הילכך בחמש בני חרי דאיכא פריק לבריה דאין זה אונאה שהרי מצות בנו עליו יותר ממצותו: בכל הגמרות המבוארות...

?

בגליון 'תורה שבכתב' הביאו: על הפסוק בפרשת השבוע (בראשית ל"ו, ג') וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת, כותב רש"י: 'ולהלן קורא לה (כ"ח, ט') מחלת, מצינו באגדת מדרש ספר שמואל (פרק י"ז) שלשה מוחלין להן עונותיהם גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת שנמחלו...

מי מהראשונים השפיע ביותר על שיטת הלומדות? הרי"ף, הרמב"ם, רש"י, התוספות, רמב"ן, רשב"א, הר"ן וכו' וכו', מי עיצב יותר מכל את צורת הלימוד הישיבתית?

פעמים רבות מצינו בדברי רש"י בשלל פירושיו וחיבוריו סוגריים, יש לעיין ולברר ממי הם, האם מרש"י גופיה, או שמא מחכם אחר, או דלמא המדפיס וכדו' ?

כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹקִים תָּלוּי ברש"י: זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו, משל לשני אחים תאומים וכו'. תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים ס"ת תאומים.

מפקפק או נוטל אחת מבינתים (סוכה טו.) מפקפקין לשון חטיטה בדבר סתום לפשפשו, ובלע''ז פוריי''ד, כמו מפקפק ונוטל אחת מבינתיים. [רש"י עבודה זרה לה. ד"ה ואין מפקפקין בה]

היכן רש"י מציין ששכח לכתוב פירוש?

שאלה ברש"י בדף כד: רש"י כותב בד"ה אכילה אחת זית אחד ולכאורה אחד מהדברים שהגמרא דיברה עליהם שמתחייבים זה יום כיפור וביום כיפור מתחייבים בככותבת (יומא פרק ח' משנה ב') ולא בכזית אז למה רש"י פירש כזית?

מי הוא הראשון שלמד חומש עם רש"י?

רש"י (פרק כ"ב פס' ל"א) כתב ושמרתם. זו המשנה. ועשיתם. זו המעשה; ומקורו מתורת כהנים [כמצויין בסוגריים]. ולכאו' קשה שבפר' אחרי (פרק י"ח פס' ד') כתוב "ואת חקותי תשמרו", ורש"י אינו מדגיש שתשמרו זה המשנה, רק שיתכן שסמך על כך שביאר בד"ה ללכת בהם, שהכוונה שלא יאמר למדתי חכמת ישראל, אלך ואלמד חכמת...

האם המפרש על נדרים הוא אכן רש"י או שאחד מתלמידיו? או שזה רש"י מהדו"ק?

עקב שלמדנו בדף היומי שבועות ד. היכן מוזכר ברש"י: "משנה לא זזה ממקומה" (ולא נזכר בגמרא)?