סוכות, שמח"ת ושמ"ע אבל בחיוב סוכה - פטור מצטער (1 צופה)

[נדיב לב]

בגמ' סוכה כה: איתא ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בסוכה פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב מצטער פטור מן הסוכה האי נמי מצטער הוא קמשמע לן הני מילי צערא דממילא אבל הכא איהו הוא דקא מצטער נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה עיי"ש. וכך פסק בשו"ע סימן תר"מ ס"ה אבל חייב בסוכה.

וצ"ע לפי היראים (ראיתי בב"י ועיי"ע מ"ב תרמ"ט ס"ק ל') שכתב בגדר מצטער דפטור מן הסוכה, פירוש שיש לו צער בסוכתו וביציאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן, ואין דרך לעמוד בדירתו בצער עיי"ש.
ומבואר בדבריו שהפטור במצטער זה דווקא באופן שינצל מצערו ע"י שיצא מהסוכה. ולפי זה מה הו"א בגמ' לפטור 'אבל' מהסוכה מטעם דמצטער, דסו"ס אבל הטרוד בצערו אין לו נפ"מ אם נמצא בסוכה או בבית, וביציאתו מהסוכה לא ניצל כלל מצערו וא"כ מהית"י לפטור אותו ממצות סוכה מטעמא דמצטער וצ"ב.

והנה בספר התניא הקדמון (הובא במ"ב שם ס"ק לא) כתב שאם המת היה חביב לאבל הרבה שאין יכול להסירו מלבו פטור עיי"ש.
וע"פ הערתנו עומדת גם לדבריו. אלא דשם סיים "ומיירי שמצטער בישיבתו בסוכה", ולדבריו א"ש.
וקצת צ"ב דמה יועיל היציאה מהסוכה להשכיח הצער ממתו, ועל כרחך דאינו משכיח אלא דעצם ישיבת הסוכה היא טורח מסויים, ובהצטרף צער האבלות הוי צער גדול, וא"כ שוב מה שיוצא מהסוכה ופחות מצטער אינו מטעם צער האבלות אלא משום טורח הסוכה וצ"ב. וקשה לומר דטעם הפטור משום חסרון בכוונה. ועיין שם רש"י שכתב: מיבעי ליה ליתובי דעתיה - חובה עליו ליישב דעתו למצוה ע"כ.

אמנם ראה במגן אברהם (סימן תרמ ס"ק י') כתב לגבי אבל וזת"ד: ואף ע"ג דצער הוא לו לישב בסוכה דחפץ להיות מתבודד כדי להיות טרוד בצער קמ"ל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' [הרא"ש דלא כמהרי"ק] עיי"ש.
ולדבריו מבואר שפיר שביציאתו מהסוכה הרי הוא מתבודד עם עצמו משא"כ כשנמצא בסוכה. וקמ"ל דאפ"ה חייב ליתובי דעתיה. ועיי"ע מש"כ המ"ב שם ס"ק כב בשם החיי אדם וי"ל.

 

[האיש השרוי בשמחה]

נראה לי לומר דטעם הדבר וכך גם הבנתי בטעם דאבל דאבל הוא בצער ולאדם בצער קשה לו לשנות מקום ראשו בצער ומחשבתו שם וא''כ חסר בתשבו כעין תדרו הא יקום הרב @נדיב לב וישאל הרי בבית גם לא נח לו והתשובה שלא מסתכלים על השבוע של האבלות לקבוע לפי זה תדורו ובהגדרה מול הסוכה מתיחסים לכל השנה ואז חסר לו תדורו

 

[נדיב לב]

נראה לי לומר דטעם הדבר וכך גם הבנתי בטעם דאבל דאבל הוא בצער ולאדם בצער קשה לו לשנות מקום ראשו בצער ומחשבתו שם וא''כ חסר בתשבו כעין תדרו הא יקום הרב @נדיב לב וישאל הרי בבית גם לא נח לו והתשובה שלא מסתכלים על השבוע של האבלות לקבוע לפי זה תדורו ובהגדרה מול הסוכה מתיחסים לכל השנה ואז חסר לו תדורו

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שזו סברת המג"א.

אמנם ראה במגן אברהם (סימן תרמ ס"ק י') כתב לגבי אבל וזת"ד: ואף ע"ג דצער הוא לו לישב בסוכה דחפץ להיות מתבודד כדי להיות טרוד בצער קמ"ל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' [הרא"ש דלא כמהרי"ק] עיי"ש.

לחץ כדי לכווץ...

 

[האיש השרוי בשמחה]

במג''א נראה דבר אחר שבבית יותר קל לו והרעיון שבבית הוא בדיכאון כזה אבל מה שאני פירשתי שמתיחסים לתודרו לפי כל השנה וחסר כי לא טוב לו פה