שוחחנו על דרכיו ואורחותיו של מרן זצ“ל עם יבדלחט“א גיסו הגאון הגדול רבי מרדכי אויערבאך בן מרן הגרש“ז אויערבאך זצ“ל וראש ישיבת הליכות שלמה. אנו מביאים בפניכם את הראיון הנפלא אשר העניק לגליון קדושת ציון אודות מורנו זצ“ל. ק בראשית הדברים צייננו באזני הרב שליט"א כי בהספד הגדול שערכנו ככלות השבעה לפטירתו שמעו והתחזקו מההספד של הרב מעל שלשים אלף יהודים, ב"ה.
ישר כח!
עתה, במלאת שנתיים לפטירתו, נשמח כי הרב ישתף אותנו בעובדות והנהגות של גיסו רבי זלמן נחמיה זצ"ל שהשבוע היארצייט שלו, ואנו מבקשים להביא בפני קוראי גליון 'קדושת ציון' את השיחה עם הרב. תשאלו אתם, על איזה נושאים אתם רוצים לשמוע? אפשר לשאול על ההתמדה שלו? על לימוד התורה על המחויבות לתורה?
למעשה, קשה להגיד עליו תואר כגון "התמדה", או לומר עליו "הוא היה מתמיד", או הגדרה אחרת; כי כל חייו, כל ימיו - ככל שזכיתי להכירו - הוא הגה בתורה כל הזמן. לא משנה באיזה זמן ומצב, הוא היה יושב ליד הגמרא, ליד השלחן־ ערוך או הראשונים, והגה בתורה. תמיד הוא הגה בתורה, זו לא "התמדה", זו הייתה המציאות שלו, מאז שאני הכרתי אותו – עוד לפני שהייתי בר־ מצוה, תמיד תמיד היתה כל המחשבה שלו סביב התורה; רק "תורה תורה תורה". המציאות שלו היתה מציאות של תורה.
היה אצלו "בין הזמנים"?
בין הזמנים אצלו היה גם כן 'תורה': הרבה פעמים הוא היה בא ל'ירחי כלה'
[א.ה. - הם כינוסי התורה הנערכים בישיבת פונביז' לבעלי־בתים בתקופת 'בין הזמנים'] ולומד שם בשקט, זה הרי לא יאומן, הוא היה בא ל'ירחי כלה' ויושב שמה ללמוד כמו אחד הבעלי־בתים, זה גם מראה על הפשטות והענוה שלו, אני לא חושב שיש תלמיד חכם בקנה מידה כזה, או אפילו קטן יותר שהיה מוכן להשתלב בתוך מציאות של בעלי־בתים. אבל הוא לא חשב על זה בכלל, בשבילו זו היתה הזדמנות לשבת וללמוד כל הזמן.
הרי זה דבר מבהיל אם מתבוננים בזה, איך שעשה עצמו עפר ואפר - לא יאומן! אולם ההסבר בזה, כי זו היתה המציאות שלו, שהענווה הייתה משולבת בתורה. אין דוגמה כזאת בימינו, תלמיד חכם בשיעור קומה כזה שבא לשבת ב'ירחי כלה', אין עוד אחד כזה, אפילו לא מישהו פחות ממנו בהרבה, שהיה עושה דבר כזה. פשוט לא עניין אותו - לא 'מה יאמרו', וגם לא 'מה לא יאמרו'; מה שהוא מצא לנכון לעשות הוא עשה, ומכח זה ישב ללמוד.
כיצד נוכל ללמוד מדרכיו, לשלב ענוה עם כזו תורה...
הרב זצ"ל היה מיחידי סגולה, דבר נדיר, הכישרונות שלו היו יוצאים מן הכלל, זיכרון מבהיל ממש, נדמה לי שהוא לא שכח מאומה - מאז שהוא היה תינוק; כאשר היה פעוט הוא ראה את מרן הרוגטשובער זצ"ל, ואחר כך כל חייו הוא זכר בדיוק כיצד היה נראה, הידע שלו היה מבהיל על כל רעיון, והוא אפילו לא שם לב לגדלות שלו, הוא לא שם לב כיצד הוא מספר משהו מלפני שבעים שנה באופן מדויק - וכבדרך אגב, הוא לא הרגיש שיש בזה משהו מיוחד.
כפי שהכרנו את מרן, לא רק שלא היתה לו התבדלות כלשהי מבעלי־בתים, אלא גם מכל מגזר כלשהו, לא ראה את עצמו נפרד או מנותק...
תופעה זו הייתה אצלו מכיוון שהוא לקח כל דבר אך ורק 'לגופו של עניין'; וממילא, מי שחי כך אז לפעמים זה מביא למצבים שלא תמיד האנשים מבחוץ מבינים אותו, כי מעניין אותו רק 'לגופו של עניין', הוא מסתכל רק על דבר אחד, הוא יהודי, והוא רוצה לעשות מה שיהודי צריך לעשות ולשבת ללמוד, ולכן לא עניין אותו בכלל כל נושא החוגים והמגזרים השונים וכו', הנקודה היא שברגע שצריך ללמוד וללמד תורה, הוא לא מסתכל על שום דבר אחר בעולם, זה מה שמעניין אותו, ובכלל לא מעניין אותו מה יאמרו הבריות.
הוא הזכיר בהנהגה זו את חמיו, אביכם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל? לא, אני לא יודע אם זה בא מאותו הכיוון, אצל אבא זצ"ל זה בא ממקום אחר, אצלו זה היה ממקום שהוא בכלל לא הסתכל על שום דבר חיצוני, שום דבר! אך ורק לגופו של עניין בכל דבר ודבר, וממילא יצאו דברים שלא כולם מבינים, כי הטבע של בני אדם - ובמיוחד של האנשים בימינו, הוא שצריכים לסווג כל דבר, 'אדם זה שייך לזה ודבר זה שייך לזה', והוא לא סיווג שום דבר, הוא ניטרל את עצמו לחלוטין מכל הדברים החיצוניים, והסתכל רק לגופו של דבר.
בקשר לאגודת 'קדושת ציון', הקשר של האגודה אתו התחיל סביב האהבה לארץ ישראל, בכל מיני פרטים שהוא עסק בהם. בנושא 'ארץ ישראל' יש כמה זוויות, למעשה הרי כל יהודי בטבעו, כל אחד, אוהב את ארץ ישראל, אבל אצלו מלבד האהבה הטבעית לארץ ישראל, הרי גם כאן זה בא מכח התורה שבו, היות והתורה מעמידה את ארץ ישראל במרכז העניינים, התורה היא זו שדורשת לבוא להתיישב, וממילא זה לא קשור בכלל למצבים פוליטיים או מדיניים שונים, הענין בכלל לא נוגע לכל הסיפור הזה, כמו שאמרתי לעיל - גם בתחום הזה הוא לא פחד לומר מה שהוא חושב בגלל שזה יתפרש באופן זה או אחר, הוא הסתכל בתורה, בחומש בגמרא וברמב"ם, ומזה הוא למד את דרך ההנהגה הראויה, וממילא יצא לו כי הדבר הטבעי ביותר בתורה הוא אהבת ארץ ישראל, מזה זה בא!
למעשה אני חושב שאסור לסווג זאת בצורה כאילו הוא היה אוהב את זה או אוהב את זה, הוא היה כל כולו 'תורה', ומה שהתורה אוהבת - את זה הוא אהב.
בהמשך הקשר עם האגודה, היה מאוד אכפת לו מכך שאומרים שאי אפשר שהמדינה תתנהל על פי התורה, והוא התחיל לחבר את הקונטרס שהוצאנו ['מדינה של תורה'] להראות שכל גדולי ישראל קבעו שחובה שהמדינה תתנהג רק על פי התורה, והוא שלח לבנו הרב אהרן שיביא את החומרים מהגרש"ז על זה, כי יש היום כל מיני אמירות בנושא זה.
תראה, אי אפשר במסגרת זו להכנס לכל הפרטים, אני יודע שאצלו היה נקודה מרכזית אחת ויחידה, המציאות של תורה זו הייתה המציאות שלו! ממילא אחד כמוהו שכולו הוא תורה, אז הוא רוצה שכל דבר יתנהל רק לפי התורה, אם זה נקרא מדינה, אם זה נקרא רפואה, אם זה נקרא בכל שם שהוא, בכל דבר יש לתורה מה להגיד! ואין מציאות בעולם שיהיה דבר שאין לתורה חוות־דעת מה צריך לעשות, מזה זה בא, הכול בא מאותו דבר, מה שהתורה אוהבת את זה הוא אהב, ומה שאפשר לפתור דרך התורה אז את זה צריך לפתור.
אנחנו מבקשים שהרב יברך אותנו:
שנזכה שהוא יהיה נר לרגלנו, ולכל הישועות, כי המציאות הזו של השילוב של תורה, יראת שמים, דקדוק הלכה ומידות מעולות - וממש מופלאות, כל השילוב הזה זה נדיר מאוד, אבל לכל הפחות שכל אחד יקח משהו ממנו
