בשנים האחרונות (וכעת לקראת פתיחת זמן קיץ מצוי זה ביותר בכל פינת פירסום),
ישנם כל הזמן פרסומים על "דרושים אברכים רציניים לכולל".
ותמיהתי בלבי. האם שייך אברכים שאינם רציניים?
האם בכלל שייך מושג שכזה "אברך לא רציני"?
הרי למעשה, החובה של כל בעל משפחה היא לפרנס את בני ביתו. כפי שהתחייב בכתובה וכפי שנהג עם ישראל לדורותיו.
אמנם, בדורנו איכשר דורא, וזכינו שאלפים ורבבות בוחרים להקדיש חייהם לתורה.
ובזה קיבלו היתר מיוחד. וכמו שאומר הרמב"ם: "אשר נדבה רוחו... להבדל.. ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" וכו'.
וכך נהגו בדורות האחרונים גדולי ישראל, לעודד ולתמוך בכמה שיותר אנשים שיבחרו להקדיש חיים לתורה.
זה, כמובן, באנשים שבוחרים להקדיש את חייהם לתורה.
והם רציניים, מה שייך אחרת.
אפשר לבחור בחיים שכאלו, ללא רצינות?
מי שלא רציני, מי שלא בחר להקדיש את חייו לתורה, יש לו היתר לזה בכלל?.
ואם כן, מה פשר הנוסח המוזר המצוי כיום "דרושים אברכים רציניים"?
ישנם כל הזמן פרסומים על "דרושים אברכים רציניים לכולל".
ותמיהתי בלבי. האם שייך אברכים שאינם רציניים?
האם בכלל שייך מושג שכזה "אברך לא רציני"?
הרי למעשה, החובה של כל בעל משפחה היא לפרנס את בני ביתו. כפי שהתחייב בכתובה וכפי שנהג עם ישראל לדורותיו.
אמנם, בדורנו איכשר דורא, וזכינו שאלפים ורבבות בוחרים להקדיש חייהם לתורה.
ובזה קיבלו היתר מיוחד. וכמו שאומר הרמב"ם: "אשר נדבה רוחו... להבדל.. ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" וכו'.
וכך נהגו בדורות האחרונים גדולי ישראל, לעודד ולתמוך בכמה שיותר אנשים שיבחרו להקדיש חיים לתורה.
זה, כמובן, באנשים שבוחרים להקדיש את חייהם לתורה.
והם רציניים, מה שייך אחרת.
אפשר לבחור בחיים שכאלו, ללא רצינות?
מי שלא רציני, מי שלא בחר להקדיש את חייו לתורה, יש לו היתר לזה בכלל?.
ואם כן, מה פשר הנוסח המוזר המצוי כיום "דרושים אברכים רציניים"?