אני הגבר ראה עוני- מצוקת האברכים עמלי התורה
רציתי לעורר על נושא כאוב וחשוב ביותר והוא - המצוקה הכלכלית של רבים מציבור האברכים עמלי התורה. וביודעי ומכירי קאמינא אברכים רבים הסובלים מעוני ממש כפשוטו, ואין להם היכולת לעמוד בהוצאות השוטפות הבסיסיות כמו: תשלום שכירות, בגדים ונעליים לילדים ולבה"ב ולעצמם, תרופות למי שנצרך , הוצאות שבת ועוד. וכבר אחז"ל (עירובין מא:) שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואחד מהם- דקדוקי עניות. גם ד"ז גורם בעיות בשלום בית (ע' ב"מ נט.) וחינוך ילדים (ראה להלן) ואכמ"ל. וזאת מלבד הטירדה הנפשית העצומה שתמיד דואג ואינו יכול ללמוד כראוי. וברור לי שאלמלא הבושה שבטבע האדם רבים מהאברכים היו פושטים יד ומקבצים נדבות.
וע' בגמ' (ברכות כח.) שא"ל ר"י לר"ג אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.
והמטרה בדבריי אלו היא להגביר את המודעות בקרב ציבור אוהבי התורה ומכבדיה לענין זה, ושעל ידי זה כל מי שבכחו לסייע בדבר יפעל בזה ועל ידי זה יזכה זכיה גדולה של צדקה חשובה והחזקת וקיום התורה וכמ"ש 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזו' (ע' תוספתא סוטה ח ט). כמו כן כל מי מחו"ר הפורום שיש לו עצות ורעיונות שיכולים לסייע בזה שיעלה אותם כאן.
ואתייחס לכמה נקודות:
א) גובה המלגה הניתנת לאברכים- השכר הממוצע (באומדנא) בכוללים הוא בערך כ-2000 שקלים וישנם כוללים שמשלמים 1000 שקלים בלבד ליום שלם, ואין הקומץ משביע את הארי, ובפרט שפעמים רבות משפחת האברך היא מרובת ילדים (כ"י) וההוצאות גדולות- שכר לימוד, ביגוד ,מזון, לפעמים גם תרופות, ושאר הדברים הנצרכים מבחינה נפשית לילדים כמו ממתקים לשבת וכיו"ב לפי הסטנדרטים הגבוהים הנהוגים כיום ומה שרואה אצל חבריו לכיתה/ קהילה כדי שלא ירגישו קיפוח שגורם להם להתרחק מלרצות לחיות חיים של תורה ועמלה.
ויש מקצת ראשי כוללים שנוהגים שגובה המלגה משתנה לפי מס' הילדים שעל כל ילד נוסף מוסיפים סכום מסויים ולענ"ד הוא דבר נכון ונחוץ שהרי המלגה אינה שכר על הפעולה שעושה האברך אלא תמיכה כלכלית (חלקית) כדי שיוכל להיות פנוי ולעסוק בתורה, וא"כ אין שום הגיון לשלם אותו סכום לאברך שלא מכבר נשא אשה והוצאותיו מועטות כמו לאברך שיש לו כמה ילדים וכ"ש אם הם מרובים.
ואמר לי ראש כולל ות"ח חשוב בירושלים שהוא לא מבין כיצד ראש כולל מרשה לעצמו לתת לאברך פחות מ3000- שקל (וזה היה לפני כעשור) לחודש.
ב) כספי הצדקה שלנו או של קרובינו - אין ספק שהמחזיק ביד אברך הנזקק לתמיכה יש בו גם מעלת צדקה לעני וגם החזקת תורה (שלו ושל בניו) וקודם להרבה צדקות אחרות. וגם אם לנו אין את האפשרות מ"מ לאחרים כמו משפחה, שכנים וידידים לפעמים יש היכולת וראוי לבאר להם את העדיפות שיש בצדקה זו על דברים אחרים. ובפרט שהמדובר בקרובים של האברך הנצרך שאז מחויבים בזה מדינא.
וגדול המעשה יותר מן העושה.
ומי שישכיל וישתדל לפעול בענין כ"א כפי יכלתו בלי ספק יתקיים בו ד' השו"ע (יו"ד רמ"ז ג ד)
כל המרחם על העניים, הקדוש ברוך הוא מרחם עליו. הגה: ויתן האדם על לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה, וכמו שהוא מבקש שהקב"ה ישמע שועתו כך הוא ישמע שועת עניים. גם יתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם, וסוף האדם שיבא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו, וכל המרחם על אחרים מרחמין עליו (מלשון הטור).
הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות, כמו שאירע לצרפית. הגה: והיא מעשרת. עכ"ל.
וכתיב : אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' וכו'. ובפרט בימים אלו לקראת ימי הדין.
ואי' במדרש (משלי יד לד):
רודף צדקה וחסד בעולם הזה, ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין, ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות, כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם הגונין כדי לקבל מהן שכר.
רציתי לעורר על נושא כאוב וחשוב ביותר והוא - המצוקה הכלכלית של רבים מציבור האברכים עמלי התורה. וביודעי ומכירי קאמינא אברכים רבים הסובלים מעוני ממש כפשוטו, ואין להם היכולת לעמוד בהוצאות השוטפות הבסיסיות כמו: תשלום שכירות, בגדים ונעליים לילדים ולבה"ב ולעצמם, תרופות למי שנצרך , הוצאות שבת ועוד. וכבר אחז"ל (עירובין מא:) שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ואחד מהם- דקדוקי עניות. גם ד"ז גורם בעיות בשלום בית (ע' ב"מ נט.) וחינוך ילדים (ראה להלן) ואכמ"ל. וזאת מלבד הטירדה הנפשית העצומה שתמיד דואג ואינו יכול ללמוד כראוי. וברור לי שאלמלא הבושה שבטבע האדם רבים מהאברכים היו פושטים יד ומקבצים נדבות.
וע' בגמ' (ברכות כח.) שא"ל ר"י לר"ג אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.
והמטרה בדבריי אלו היא להגביר את המודעות בקרב ציבור אוהבי התורה ומכבדיה לענין זה, ושעל ידי זה כל מי שבכחו לסייע בדבר יפעל בזה ועל ידי זה יזכה זכיה גדולה של צדקה חשובה והחזקת וקיום התורה וכמ"ש 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזו' (ע' תוספתא סוטה ח ט). כמו כן כל מי מחו"ר הפורום שיש לו עצות ורעיונות שיכולים לסייע בזה שיעלה אותם כאן.
ואתייחס לכמה נקודות:
א) גובה המלגה הניתנת לאברכים- השכר הממוצע (באומדנא) בכוללים הוא בערך כ-2000 שקלים וישנם כוללים שמשלמים 1000 שקלים בלבד ליום שלם, ואין הקומץ משביע את הארי, ובפרט שפעמים רבות משפחת האברך היא מרובת ילדים (כ"י) וההוצאות גדולות- שכר לימוד, ביגוד ,מזון, לפעמים גם תרופות, ושאר הדברים הנצרכים מבחינה נפשית לילדים כמו ממתקים לשבת וכיו"ב לפי הסטנדרטים הגבוהים הנהוגים כיום ומה שרואה אצל חבריו לכיתה/ קהילה כדי שלא ירגישו קיפוח שגורם להם להתרחק מלרצות לחיות חיים של תורה ועמלה.
ויש מקצת ראשי כוללים שנוהגים שגובה המלגה משתנה לפי מס' הילדים שעל כל ילד נוסף מוסיפים סכום מסויים ולענ"ד הוא דבר נכון ונחוץ שהרי המלגה אינה שכר על הפעולה שעושה האברך אלא תמיכה כלכלית (חלקית) כדי שיוכל להיות פנוי ולעסוק בתורה, וא"כ אין שום הגיון לשלם אותו סכום לאברך שלא מכבר נשא אשה והוצאותיו מועטות כמו לאברך שיש לו כמה ילדים וכ"ש אם הם מרובים.
ואמר לי ראש כולל ות"ח חשוב בירושלים שהוא לא מבין כיצד ראש כולל מרשה לעצמו לתת לאברך פחות מ3000- שקל (וזה היה לפני כעשור) לחודש.
ב) כספי הצדקה שלנו או של קרובינו - אין ספק שהמחזיק ביד אברך הנזקק לתמיכה יש בו גם מעלת צדקה לעני וגם החזקת תורה (שלו ושל בניו) וקודם להרבה צדקות אחרות. וגם אם לנו אין את האפשרות מ"מ לאחרים כמו משפחה, שכנים וידידים לפעמים יש היכולת וראוי לבאר להם את העדיפות שיש בצדקה זו על דברים אחרים. ובפרט שהמדובר בקרובים של האברך הנצרך שאז מחויבים בזה מדינא.
וגדול המעשה יותר מן העושה.
ומי שישכיל וישתדל לפעול בענין כ"א כפי יכלתו בלי ספק יתקיים בו ד' השו"ע (יו"ד רמ"ז ג ד)
כל המרחם על העניים, הקדוש ברוך הוא מרחם עליו. הגה: ויתן האדם על לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה, וכמו שהוא מבקש שהקב"ה ישמע שועתו כך הוא ישמע שועת עניים. גם יתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם, וסוף האדם שיבא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו, וכל המרחם על אחרים מרחמין עליו (מלשון הטור).
הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות, כמו שאירע לצרפית. הגה: והיא מעשרת. עכ"ל.
וכתיב : אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' וכו'. ובפרט בימים אלו לקראת ימי הדין.
ואי' במדרש (משלי יד לד):
רודף צדקה וחסד בעולם הזה, ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין, ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות, כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם הגונין כדי לקבל מהן שכר.
