הלכה כללי אדם שרצח ונתפס ע"י המלכות האם מותר לו לישבע לשקר כדי לינצל

[יצחק א]

אדם שרצח (יהודי) ונתפס ע"י המלכות ורוצים להוציאו להורג (כמובן בלא עדים והתראה וסנהדרין), האם משום פיקו"נ מותר לו לשקר שלא רצח? וא"כ האם מותר לו גם לישבע לשקר?

 

[הצעיר שבחבורה]

אם אינו חייב מיתה ע"פ דין, ואינו נהרג ע"פ ד"ת, מה הצד לאסור?

 

[יצחק א]

כיון שלמלכות יש רשות לפי הלכה להרוג אותו, י"ל שלא הותר לישבע לשקר, וכדמצינו בבר"ן בנדרים כח., שהיכא דדינא דמלכותא דינא, אף דמותר בגוי הפקעת הלוואתו, מ"מ אין זה נחשב כאונס להתיר לישבע (באופן שהתירו שם, יאסרו פירות שבעולם עלי וחושב בלבו היום).

וראיתי בפת"ש יו"ד סי' רל"ב שהביא בזה בשם שאילת יעבץ:
עיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן ט' בשנים שנתקוטטו עד הכאה ונטל א' סכין ותקעו בלב חבירו והמיתו ועל זה נתפש בדיני א"ה ובסוף יצא פטור על פי המלכות בתנאי שישבע שבועה חמורה שלא היה הוא הרוצח אלא איש אחר היה וברח והורה לו מורה אחד לעשות כן להציל עצמו מהמיתה ע"י שבועת שקר ונתלה בהגהת רמ"א האלה, וכתב שטעות הוא בידו דהרמ"א מיירי אם הוא בעלילה, ואפילו תימא דאיירי נמי בבא על ארמית באמת מ"מ הרי אינו חייב מיתה אלא ע"י קנאין בשעת מעשה ואחר שפירש הרי ההורגו נהרג עליו, משא"כ בהורג נפש מישראל במזיד ואפי' אם עשה תשובה. עון דשפיכת דמים אין לו כפרה בשום תשובה כ"א בדם שופכו. וכתב עוד דאפילו בדרך היתר אסור להצילו מהמות בשום אופן אם לא היכא שהנהרג התחיל במריבה תחלה ובהכאה שמא אין לו דין מיתה כלל דרודף הוא אפילו לא הכהו אלא באגרוף יש בעלי זרוע שאגרופן ממית ע"ש: