גם אם נניח ששייך מושג כזה של אהבת חינם,
שבזה דן האשכול.
האם שייך? ומאיפה הגיע המושג הזה?

ציינתי שדבר שבא בחינם כלומר ללא תשלום במקרה של רופא או בחינם דידן במקרה של האהבה,
שוויו של עבודת הרופא או שוויה של האהבה זו, שווה חינם, ביאור, כלומר, אין לזה ערך זאת אומרת אין לזה משמעות.......
 
בשביל להבין את הנושא הזה לדעתי צריך להעמיק בעצם הנושא של אהבת ישראל.
והנה מורגל בעולם שאהבת ישראל היא מצוה בעלת ערך עצמי, כי כל ישראל גוף אחד וכו'
ולפי זה השנאה לעוברי התורה היא כביכול מיעוט והגבלה בדין הכללי של 'אהבת ישראל'
אמנם כשמעיינים טוב במקורות רואים כי הענין הוא לא בדיוק כך.
אין מטרה עצמית של 'אהבת ישראל', אין ערך הנקרא לאהוב אחים סתם.
הערך והמצוה היא ענין אחר לגמרי.
לשון הפסוק הוא כנודע כך 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'' ובאבות דרבי נתן (סוף פרק טז) מבואר:
ושנאת הבריות כיצד, מלמד שלא יכווין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות. וכן דוד אמר (תהלים קלט) "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" הלא הוא אומר (ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה" מה טעם "כי אני בראתיו", - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.
כלומר, ביאור גדר האהבה תלוי בתוצאה ישירה מכבוד הבורא [וכמו שגם כתבו המפרשים שם במקום],
אהבת ה' וכבודו דורשת לאהוב את בעלי בריתו ולשנוא את הפוגעים בכבודו.
מצות 'ואהבת לרעך כמוך' באה כתוצאה של 'אני ה'', ואם אתה אוהב את ה', אתה חבר לכל אשר יראים ממנו, ומאידך שונא את משנאי ה'.
ולכן בדברי חז"ל האבדר"נ מבואר כי השנאה לרשעים היא חלק ממצות ואהבת לרעך כמוך.
מטעם זה נצטוונו לאהוב את הגר, כי הוא בעל ברית עם הבורא אף על פי שמצד המוצא אין הוא אח שלנו, ומאידך לשנוא את הרשע כי אע"פ שמצד הגזע אח הוא לנו, אך מצד הבורא רחוק הוא מאיתנו.
ונמצא כי השנאה לעוברי התורה אינה הגבלה במצוה הכללית של אהבת ישראל, אלא נובעת מהגדר המהותי של אהבת ישראל שהיא האהבה לאוהבי ה' הדבקים בבריתו.
ואגב המגמה ליצור ערך עצמי למצות ואהבת לרעך כמוך ללא קשר לאהבת הבורא יש לה מקורות מוקדמים כבר מלפני אלפי שנים,
ולא, לא בכתבי חז"ל, אלא בכתבי תלמידי אותו האיש יש"ו...
[וכמובן שגדולי ישראל דיברו על 'אהבת חינם' הם לא כיוונו להפוך את גדרי המצוה אלא לבטא כמה צריך לאהוב כל אחד מישראל]
 
ואגב, המשמעות הנכונה של 'אהבת חינם' לפי מה שהתבאר בהודעה הקודמת, היא כך -
אהבה שהיא 'בחינם' מצד האינטרסים האישיים שלי, ואני אוהב אותו רק בגלל אהבת ה' ולא בגלל רווח אישי.
 
אמרו חז"ל שאהבה היא אהבה שאינה תלויה בדבר.

כי אם אינה חינם אינה אהבה.
איפה מצאת כזה דבר בחז"ל??
במשנה באבות זה לא כתוב -שם כתוב- -
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר – בְּטֵלָה אַהֲבָה, וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם
 
תלוי באיזה משקפיים מסתכלים:
האם במשקפיים פנימיים - של הנשמה, או במשקפיים חיצוניים - של הגוף.

אם מסתכלים בעיניים פנימיים:
אכן אין כאן אהבת חינם, אלא אהבה של חלק ממני.
כי הרי כולנו חלק מעצמותו יתברך.

ואם מסתכלים בעיניים גשמיות:
יש כאן אהבת חינם!
כי אין לי שום סיבה גופנית וגשמית, למה אני אוהב אותו.
 
איפה מצאת כזה דבר בחז"ל??
במשנה באבות זה לא כתוב -שם כתוב- -
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר – בְּטֵלָה אַהֲבָה, וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם
ולמה בטלה? כי אינו אוהב אלא את התליה בדבר,
ולא באה המשנה ללמדינו מאיזה שעה בטלה אהבה
 
איפה מצאת כזה דבר בחז"ל??
במשנה באבות זה לא כתוב -שם כתוב- -
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר – בְּטֵלָה אַהֲבָה, וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם
אהבה אמיתית אינה בטלה.
אהבת הזולת שתלויה בדבר חיצוני אינה אהבת הזולת והראיה לכך היא שהוא עתידה להתבטל.
וזהו גופא משמעות המשנה.

אבל זה לא חייב להיות חינם.
זה יכול להיות בגלל יופי, או כסף, או כבוד, או כל דבר חיצוני אחר.
סיבה יש וממילא אין זה בחינם.
 
תלוי באיזה משקפיים מסתכלים:
האם במשקפיים פנימיים - של הנשמה, או במשקפיים חיצוניים - של הגוף.

אם מסתכלים בעיניים פנימיים:
אכן אין כאן אהבת חינם, אלא אהבה של חלק ממני.
כי הרי כולנו חלק מעצמותו יתברך.

ואם מסתכלים בעיניים גשמיות:
יש כאן אהבת חינם!
כי אין לי שום סיבה גופנית וגשמית, למה אני אוהב אותו.
ולקרוא לכזה דבר אהבת חינם זה להסתכל על האהבה בעינים גשמיות כאשר יסודה היא העיניים הפנימיות כלשונך
 
ממש לא הבנתי ....
הרי המושג הראשון של אהבת רע יסודו בתורה
ואהבת לרעך כמוך [ ויקרא יט]
וזהו כלל גדול בתורה [ ר''ע ]
ורוב ככל הראשונים שם פירשהו
מה דעלך סני לחברך אל תעביד
כלומר כלשון הראשונים שם
[ואביא בהמשך]
אין שום אפשרות לצוות לאהוב כל יהודי בהכרח שהגדר הוא לא לשנוא !
 
רמב"ן (ויקרא יט יז)

וטעם 'ואהבת לרעך כמוך' - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך (ב"מ סב א):

אלא מצות התורה, שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב.

ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך", והשוה אותם במלת "לרעך", וכן ואהבת לו כמוך (פסוק לד) דגר, שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו.

כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר, ולא בחכמה. וכיוצא בזה.

ואם יהיה אוהבו בכל, יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה, ולא שישוה אליו - אבל יהיה חָפֵץ בלִבו לעולם, שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה.

ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו, (א''ה - מבואר בדבריו דמקנא בלבו עובר ב'ואהבת') אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו, ולא יתן שיעורין באהבה.

ועל כן אמר ביהונתן (ש"א כ יז) כי אהבת נפשו אהבו, בעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו - ואמר (שם כג יז) ואתה תמלוך על ישראל וגו'.
 
יד הקטנה (פ''ה אות ג' וכתב שם שהוא ע''פ דברי רמב''ם רמב''ן חרדים וסמ''ג)
מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר, 'ואהבת לרעך כמוך', לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. ואהבתו וחמלתו על חבירו, כאהבתו וחמלתו על עצמו, ומבקש תועלתו, ושמח בטובתו ומיצר בצרתו, ודבורו עמו תמיד בנחת דרך חיבה וכבוד.

אבל כל החיוב של זאת המצוה, הוא באופן שלא יגיע בו נזק לאהוב מפני זאת האהבה, ושלא יצטרך להניח מלאכתו מפני עשית מלאכת חבירו, כי כבר בא רבי עקיבא ולימד, 'חייך קודמין לחיי חבירך'.

ואף אין החיוב שיאהבהו כאהבתו את נפשו, ולעסוק ולטרוח עבורו, כמו שהוא עוסק וטורח בשביל עצמו, כי לא יקבלה לב האדם.

אלא צוותה התורה לאהוב את חבירו, אף אם יהיה מושפע בכל הטוב יותר ממנו, ושלא תהיה שום פחיתות קנאה בלבו על זה, כי אם לאהוב שיזכה חבירו בכל הטוב, כאשר אוהב עצמו לזכות בכל הטוב.

וכל העיקר של זאת המצוה הוא על השלילות, לשלול מחברו כל הרע והנזק והקנאה, וכך אמרו חכמים בפירוש זאת המצוה, כללו של דבר, 'דעלך סני לחברך לא תעביד'
 
האם שייך לפתח רגש של אהבה, כלפי דבר שאין לו שום תכונה המשייכת אותו אליכם, ומקשרת ביניכם - האוהב והנאהב?
ומה עם שנאת חינם זה כן מובן לך ששייך לשנוא מישהו או משהו על למרות שאין בו שום דבר שדוחה אותך?
 
אני לא מבין כיצד לא היה אחד שמחה על הכינוי המזעזע 'אהבת חינם' והרי 'שנאת חינם' היינו אשר לא ציוותי ולא עלתה על לבי, ולא שלא גמלו רעה,
דהיינו החנמיות שבשנאה היא כך שה' לא צווה, ואם כן כיצד אהבה שה' ציווה תהיה חינם, זה אהבה אם סיבה ברורה, ואם חלילה אדם אוהב את מי שצווה לשנוא שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי מזרוחניק\רפורמי\נוצרי הוא.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון