ידוע שהמלבין פני חבירו ברבים נידון כרוצח כיון דאסיל סומקא ואתי חיורא. ויל"ע האם הוא משום דאזיל סומקא או משום דאתי חיורא. ונפק"מ בגוונא דאזיל סומקא ולא אתי חיורא. וצ"ע.
כמדומני שזה בגלל שאזיל סומקא, כי הרי כשרוצח מישהו אז הדם הולך ממנו, וכך גם כשמעליב חברו הולך ממנו האדמימות.
אבל לא כ"כ הבנתי את הנפק"מ, והרי האם כשאזיל סומקא ולא אתי חיורא, אז לא נידון כרוצח וזה מותר?