- הודעות
- 3,444
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,912
- נקודות
- 695
כן, אני מדבר על סוגיית הגיוס ועל המלחמה שמנהלת המדינה והחברה הישראלית נגד המשתמטים העריקים והסרבנים מתוכנו.
אני כותב את הדברים הללו לאחר חשבון נפש נוקב. אולי לא יהיה לכם נוח לשמוע אותם, אבל אני מאמין שאדם חייב לחתור אל האמת גם כאשר היא מערערת מוסכמות שעליהן גדל. ועם כל הכבוד להורים, למחנכים ולאנשים גדולים שמהם קיבלנו את דרכנו, בסופו של דבר מוטלת על כל אדם החובה להפעיל את שכלו ולבחון בשיקול דעת את הדברים בכנות, גם אם הדבר גורר ביקורת, הרמת גבות או אפילו טענות שהוא סטה מן הדרך...
מתוך המקום הזה יש לי פריבילגיה לכתוב את השורות הללו - למרות שבעיניכם אני לא באמת משרת את הצד הנכון - ואי לכך אני מרשה לעצמי לשאול אתכם, הקוראים הנמנים על הציבור הזה (שעד לא מזמן גם אני הייתי חלק מכם) שאלה אחת קשה ונוקבת.
האם באמת מוצדק שאחיכם יישאו בנטל המלחמה, יסתכנו בחייהם, ואתם תשבו כאן?!
כן, אני מודע לכך שיש מי שיאמרו שאני טיפוס נון קונפורמיסט ושאינני מייצג את הצד הנכון. אבל ככל שאני מעמיק בסוגיה, השאלה הזו חוזרת ומהדהדת בי בעוצמה, והתשובה עליה אינה פשוטה כלל!
כי באמת, אני לא מבין אתכם. לא מבין. אלפי חיילים נהרגו מאז השביעי באוקטובר. רבבות נפצעו, משפחות רבות איבדו את היקר להן מכל, ואלפי אלמנות ויתומים הצטרפו למעגל השכול. עם ישראל נמצא בתקופה של משבר קיומי, מותקף משבע חזיתות, כשאיראן קרובה לאיים עלינו בנשק יום הדין. ואתם? עם כל הכבוד לערכים ולעקרונות הנעלים שלכם, אתם ממשיכים כרגיל. לומדים בנחת, מטיילים בשווקים, חוגגים ורוקדים בחתונות או סתם מסיבות ואירועים חברתיים, זאת בזמן שמיטב אחינו טמונים תחת רגבי העפר או מחרפים נפשם בשדה המערכה?!
ובמציאות הזאת, אתם ממשיכים בשגרת החיים.
אז שוב נשאלת השאלה, אולי הכואבת מכולן.
אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?
חבריי לספסל הלימודים, המציאות דורשת מאיתנו להתעורר. אי אפשר לעמוד מנגד כשדם אחינו זועק מהאדמה. אי אפשר להמשיך כך. הגיע הזמן לשנות פאזה, לקחת החלטה אמיצה ולעצב מחדש את השקפת עולמנו. כי עם כל הכבוד לכל מה שהלעיטו אתנו בבית או במוסדות, אבל שאלו את עצמכם בצורה כנה, האם האידיאולוגיה היא זו שמנחה אתנו, או שמא החיים הטובים והנוחות הם שמכריעים את הכף?
אז נכון, לשיטתנו יש לנו "מצפן" שמנחה אותנו, וקובע על ימין שהוא שמאל, וכל אחד מאיתנו רואה בעצמו דמות נכבדה שעומדת מעבר לכל הקונצנזוס. (ממש כמו "חוזה המדינה" העברי. סליחה על השימוש במקורות...), ובאמת כמוני כמוכם אני מעריך את זה, אני מעריך אידיאולוגיה, באמת. אבל כל זה טוב ויפה בתיאוריה, בשעת מעשה, כשהדם זורם בשוחות וברחובות - כפי שראינו בטבח בקיבוצים - האידיאולוגיה הזו מתנפצת לרסיסים, כמו אותם "חלקים" שאנשי זק"א לקטו הישר לאבו כביר. (אגב, האם עצרתם לחשוב שאילו הייתם שותפים פעילים במערכה, ובסיסי הצבא היו גדלים באחוזים ניכרים בשיבוץ חיילים, הזרם היה נפסק מהר יותר? זה כואב, אבל זו עובדה!).
כך שלגמרי זה לא הגיוני לא מוסרי וגם לא יהודי. ועם כל הכבוד לאותו מצפן מוסרי שלכם, למה אמא שלכם אמורה לישון בשקט בלילה, כשהשכן בדלת ממול קופץ מכל תקתוק בדלת? האם הדם שלכם סמוק יותר משל החייל שמתרוצץ בסמטאות עזה, חשוף לכטבמי"ם ורקטות?
וזה גם לא פייר שהמדינה, זו שאתם לעיתים כל כך מבקרים ולועגים לה, היא זו שמממנת לכם את הלימודים הערטילאיים (למי ולמה זה מועיל?) במיטב כספה, כספנו.
חברים, אין שום הצדקה מוסרית להעניק פטור מחובת שירות לאלו שפשוט לא מתאים להם, כי הצבא לא הולך בדרך שלהם.
כי כמו שאתם יודעים, או לפחות אמורים לדעת, בכל מדינה מתוקנת יש שתי חובות בסיסיות, תשלום מיסים ושירות המדינה בעת חירום. ולכן הגמישות כלפי עריקים או סרבנים כמותכם, צריכה להיות אפס אחת גדול!
ועוד לא דיברתי על אלו מבינכם שהאינטרס היחיד במניעת שירות הוא כדי לפתח קריירה ולעבוד, תוך שהם משתמשים בתירוצים אידיאולוגיים כשקר וככסות לעריקותם.
סליחה על הכנות והחריפות, אבל המציאות חריפה יותר.
שלכם, מעבר למתרס ולשכפ"ץ, אלון, חברכם לשעבר מהתיכון בשכונת צהלה.
זה שסרבנות מטעמי 'מצפון' לא החזיקה אצלו מים, וכיום בז לכם ולעשרות אלפי חבריכם (חבריי לשעבר) שמשתמטים בגלל צו מצפון מזויף!
רק בקשה אחת מכם, חבריי לשעבר, עזבו בשקט את אחיי החרדים. הם המתרס שלנו. הם הסייעתא דשמיא שלנו. שלי שלהם ואף יותר מכך.
אני כותב את הדברים הללו לאחר חשבון נפש נוקב. אולי לא יהיה לכם נוח לשמוע אותם, אבל אני מאמין שאדם חייב לחתור אל האמת גם כאשר היא מערערת מוסכמות שעליהן גדל. ועם כל הכבוד להורים, למחנכים ולאנשים גדולים שמהם קיבלנו את דרכנו, בסופו של דבר מוטלת על כל אדם החובה להפעיל את שכלו ולבחון בשיקול דעת את הדברים בכנות, גם אם הדבר גורר ביקורת, הרמת גבות או אפילו טענות שהוא סטה מן הדרך...
מתוך המקום הזה יש לי פריבילגיה לכתוב את השורות הללו - למרות שבעיניכם אני לא באמת משרת את הצד הנכון - ואי לכך אני מרשה לעצמי לשאול אתכם, הקוראים הנמנים על הציבור הזה (שעד לא מזמן גם אני הייתי חלק מכם) שאלה אחת קשה ונוקבת.
האם באמת מוצדק שאחיכם יישאו בנטל המלחמה, יסתכנו בחייהם, ואתם תשבו כאן?!
כן, אני מודע לכך שיש מי שיאמרו שאני טיפוס נון קונפורמיסט ושאינני מייצג את הצד הנכון. אבל ככל שאני מעמיק בסוגיה, השאלה הזו חוזרת ומהדהדת בי בעוצמה, והתשובה עליה אינה פשוטה כלל!
כי באמת, אני לא מבין אתכם. לא מבין. אלפי חיילים נהרגו מאז השביעי באוקטובר. רבבות נפצעו, משפחות רבות איבדו את היקר להן מכל, ואלפי אלמנות ויתומים הצטרפו למעגל השכול. עם ישראל נמצא בתקופה של משבר קיומי, מותקף משבע חזיתות, כשאיראן קרובה לאיים עלינו בנשק יום הדין. ואתם? עם כל הכבוד לערכים ולעקרונות הנעלים שלכם, אתם ממשיכים כרגיל. לומדים בנחת, מטיילים בשווקים, חוגגים ורוקדים בחתונות או סתם מסיבות ואירועים חברתיים, זאת בזמן שמיטב אחינו טמונים תחת רגבי העפר או מחרפים נפשם בשדה המערכה?!
ובמציאות הזאת, אתם ממשיכים בשגרת החיים.
אז שוב נשאלת השאלה, אולי הכואבת מכולן.
אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?
חבריי לספסל הלימודים, המציאות דורשת מאיתנו להתעורר. אי אפשר לעמוד מנגד כשדם אחינו זועק מהאדמה. אי אפשר להמשיך כך. הגיע הזמן לשנות פאזה, לקחת החלטה אמיצה ולעצב מחדש את השקפת עולמנו. כי עם כל הכבוד לכל מה שהלעיטו אתנו בבית או במוסדות, אבל שאלו את עצמכם בצורה כנה, האם האידיאולוגיה היא זו שמנחה אתנו, או שמא החיים הטובים והנוחות הם שמכריעים את הכף?
אז נכון, לשיטתנו יש לנו "מצפן" שמנחה אותנו, וקובע על ימין שהוא שמאל, וכל אחד מאיתנו רואה בעצמו דמות נכבדה שעומדת מעבר לכל הקונצנזוס. (ממש כמו "חוזה המדינה" העברי. סליחה על השימוש במקורות...), ובאמת כמוני כמוכם אני מעריך את זה, אני מעריך אידיאולוגיה, באמת. אבל כל זה טוב ויפה בתיאוריה, בשעת מעשה, כשהדם זורם בשוחות וברחובות - כפי שראינו בטבח בקיבוצים - האידיאולוגיה הזו מתנפצת לרסיסים, כמו אותם "חלקים" שאנשי זק"א לקטו הישר לאבו כביר. (אגב, האם עצרתם לחשוב שאילו הייתם שותפים פעילים במערכה, ובסיסי הצבא היו גדלים באחוזים ניכרים בשיבוץ חיילים, הזרם היה נפסק מהר יותר? זה כואב, אבל זו עובדה!).
כך שלגמרי זה לא הגיוני לא מוסרי וגם לא יהודי. ועם כל הכבוד לאותו מצפן מוסרי שלכם, למה אמא שלכם אמורה לישון בשקט בלילה, כשהשכן בדלת ממול קופץ מכל תקתוק בדלת? האם הדם שלכם סמוק יותר משל החייל שמתרוצץ בסמטאות עזה, חשוף לכטבמי"ם ורקטות?
וזה גם לא פייר שהמדינה, זו שאתם לעיתים כל כך מבקרים ולועגים לה, היא זו שמממנת לכם את הלימודים הערטילאיים (למי ולמה זה מועיל?) במיטב כספה, כספנו.
חברים, אין שום הצדקה מוסרית להעניק פטור מחובת שירות לאלו שפשוט לא מתאים להם, כי הצבא לא הולך בדרך שלהם.
כי כמו שאתם יודעים, או לפחות אמורים לדעת, בכל מדינה מתוקנת יש שתי חובות בסיסיות, תשלום מיסים ושירות המדינה בעת חירום. ולכן הגמישות כלפי עריקים או סרבנים כמותכם, צריכה להיות אפס אחת גדול!
ועוד לא דיברתי על אלו מבינכם שהאינטרס היחיד במניעת שירות הוא כדי לפתח קריירה ולעבוד, תוך שהם משתמשים בתירוצים אידיאולוגיים כשקר וככסות לעריקותם.
סליחה על הכנות והחריפות, אבל המציאות חריפה יותר.
שלכם, מעבר למתרס ולשכפ"ץ, אלון, חברכם לשעבר מהתיכון בשכונת צהלה.
זה שסרבנות מטעמי 'מצפון' לא החזיקה אצלו מים, וכיום בז לכם ולעשרות אלפי חבריכם (חבריי לשעבר) שמשתמטים בגלל צו מצפון מזויף!
רק בקשה אחת מכם, חבריי לשעבר, עזבו בשקט את אחיי החרדים. הם המתרס שלנו. הם הסייעתא דשמיא שלנו. שלי שלהם ואף יותר מכך.