אמרי שפר

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
526
תודות
1,935
נקודות
255
הגמ' במגילה דף יב. מביאה מח' אם אחשוורוש מלך טיפש היה או מלך פקח היה, מ"ד פקח היה כיון שקודם עשה סעודה לרחוקים כדי לקרבם ואח"כ לקרובים, ואילו מ"ד טיפש היה ס"ל שהיה צריך קודם לחזק את הקשר עם הקרובים בכדי שאם הרחוקים ימרדו בו יעמדו הקרובים לצידו.

והקו' הזועקת כאן היא למה הוא נקרא מלך טיפש הלא בגמ' גופא מבואר שיש הגיון גם בצד השני להזמין קודם את הרחוקים בכדי לקרבם וכמו המ"ד הראשון, וא"כ איך מחמת זה הוא כבר נחשב טיפש, וכן יש להקשות על מ"ד פקח היה. [ובכלל צריך להבין איך מחמת החשבון הזה כבר ניתן להחשיבו כחכם או טיפש].

וע"כ מה שמתבקש לומר כאן הוא דבאמת בוודאי גם מ"ד פקח היה ס"ל דבאמת היה טיפש כמבואר במדרש (הובא במהרש"א) דטיפש היה שאמר להביא ושתי ערומה וכו', וכן מבואר בגמ' לעיל שאלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר מישראל שריד ופליט, ומבאר שם רש"י דאומות העולם חשבוהו שוטה מחמת אגרות הראשונות דלהיות כל איש שורר בביתו, והרי כל אחד בביתו הוא מלך, ולכן גם כששלח את האגרות השניות לא האמינו מיד להורגם, וכן בגמ׳ יב: ״וכסיל יפרוש איולת זה אחשוורוש״ ופרש״י שם ״ואחשוורוש כסיל״ וכו׳, וא"כ בוודאי דבעצם היה טיפש אלא שיש ויכוח האם מעשה זה של המשתה הוא מעשה פקחות או מעשה טפשות ככל הדברים האחרים או שהיה מעשה חכמה.

ומאידך גיסא יל״ע לפי המבואר בגמ׳ יא: שאחשוורוש חישב שבעים שנה והוציא כלי ביהמ״ק עיי״ש בכל הגמ׳, ולכאו׳ משמע שחכם היה שעשה את כל החשבון, ואף דבאמת טעה הרי מבואר בגמ׳ דאף דניאל עצמו טעה בחשבון.
 
לפי פירוש המלבים לאורך המגילה נראה שהוא היה חכם וטיפש גם יחד.
כשהוא חשב על מעמדו הפוליטי הוא עשה חישובים מזהירים, ולאבד אומה הוא אישר בלי לברר אפי' על איזה אומה מדובר. וכיוצ"ב.
 
סביר להניח שאין הכוונה מלך פיקח או טיפש כמהותו של מלך,
אלא העניין הוא האם מעשה זה של אחשוורוש היה מעשה של פקחות או של טיפשות,
ולכן העניין שיש הגיון גם לצד השני אינו מעלה ואינו מוריד לגבי ההבנה של רב ושמואל האם מעשה זה מוגדר כמעשה של מלך טיפש או של מלך פיקח.
 
סביר להניח שאין הכוונה מלך פיקח או טיפש כמהותו של מלך,
אלא העניין הוא האם מעשה זה של אחשוורוש היה מעשה של פקחות או של טיפשות,
ולכן העניין שיש הגיון גם לצד השני אינו מעלה ואינו מוריד לגבי ההבנה של רב ושמואל האם מעשה זה מוגדר כמעשה של מלך טיפש או של מלך פיקח.
עדיין על מעשה זה יש להקשות, האם לחד מ"ד נחשב מעשה שטות לעשות מה שמוגדר כחכמה לאידך מ"ד.
האם זה לא פשוט אומר שיש היגיון לשני הצדדים.
 
סביר להניח שאין הכוונה מלך פיקח או טיפש כמהותו של מלך,
אלא העניין הוא האם מעשה זה של אחשוורוש היה מעשה של פקחות או של טיפשות,
ולכן העניין שיש הגיון גם לצד השני אינו מעלה ואינו מוריד לגבי ההבנה של רב ושמואל האם מעשה זה מוגדר כמעשה של מלך טיפש או של מלך פיקח.
וא"כ בוודאי דבעצם היה טיפש אלא שיש ויכוח האם מעשה זה של המשתה הוא מעשה פקחות או מעשה טפשות ככל הדברים האחרים או שהיה מעשה חכמה
 
הנה בסנהדרין צ"ד, א מצינו נמי שנח' רב ושמואל על סנחריב האם היה חכם או טפש, שאמר לישראל שיקחם אל ארץ כארצם, חד אמר בחכמה אמר שהרי אם היה אומר להם שהארץ יותר טובה היו אומרים שמשקר. וחד אמר שאם באמת כדבריו שארצו כארצם א"כ מה העדיפות בארצו מארצם עיי"ש.
עכ"פ נראה דהתם לא היה זה על הנהגה ומעשה שעשה על עצם מהותו. ושמא ה"ה הכא.
אמנם ע' בעיון יעקב שם שכתב לבאר באו"א (ואפשר שזה הכוונה גם באחשוורוש) שמ"ד מלך פקח להראות את גדולת ה' שמצילם אף ממלך פקח. ומ"ד מלך טיפש היה להראות שכאשר אין ישראל עושים רצונו של מקום נמסרין בידי מלך טיפש ואין יכולים להציל את עצמם בחכמתם.
 
לכאו' בשני הצדדים יש הגיון מוחלט שהרי לא נאמר שלמ"ד שוטה היה [נניח רב] המ"ד שסובר פיקח [שמואל] הוא שוטה אלא שחלקו האם עבד ע"פ אסטרטגיה ולכן קירב הרחוקים או שהיה שוטה ופעל בלי תוכנית מסודרת וכנראה נחלקו לפי מה שנראה מיתר המגילה וזה כבר ציינו קודם הרה"ג שמצד אחד היה לו מהלכים מסודרים ומאידך פעל באימפולסיביות
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון