הגמ' במגילה דף יב. מביאה מח' אם אחשוורוש מלך טיפש היה או מלך פקח היה, מ"ד פקח היה כיון שקודם עשה סעודה לרחוקים כדי לקרבם ואח"כ לקרובים, ואילו מ"ד טיפש היה ס"ל שהיה צריך קודם לחזק את הקשר עם הקרובים בכדי שאם הרחוקים ימרדו בו יעמדו הקרובים לצידו.
והקו' הזועקת כאן היא למה הוא נקרא מלך טיפש הלא בגמ' גופא מבואר שיש הגיון גם בצד השני להזמין קודם את הרחוקים בכדי לקרבם וכמו המ"ד הראשון, וא"כ איך מחמת זה הוא כבר נחשב טיפש, וכן יש להקשות על מ"ד פקח היה. [ובכלל צריך להבין איך מחמת החשבון הזה כבר ניתן להחשיבו כחכם או טיפש].
וע"כ מה שמתבקש לומר כאן הוא דבאמת בוודאי גם מ"ד פקח היה ס"ל דבאמת היה טיפש כמבואר במדרש (הובא במהרש"א) דטיפש היה שאמר להביא ושתי ערומה וכו', וכן מבואר בגמ' לעיל שאלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר מישראל שריד ופליט, ומבאר שם רש"י דאומות העולם חשבוהו שוטה מחמת אגרות הראשונות דלהיות כל איש שורר בביתו, והרי כל אחד בביתו הוא מלך, ולכן גם כששלח את האגרות השניות לא האמינו מיד להורגם, וכן בגמ׳ יב: ״וכסיל יפרוש איולת זה אחשוורוש״ ופרש״י שם ״ואחשוורוש כסיל״ וכו׳, וא"כ בוודאי דבעצם היה טיפש אלא שיש ויכוח האם מעשה זה של המשתה הוא מעשה פקחות או מעשה טפשות ככל הדברים האחרים או שהיה מעשה חכמה.
ומאידך גיסא יל״ע לפי המבואר בגמ׳ יא: שאחשוורוש חישב שבעים שנה והוציא כלי ביהמ״ק עיי״ש בכל הגמ׳, ולכאו׳ משמע שחכם היה שעשה את כל החשבון, ואף דבאמת טעה הרי מבואר בגמ׳ דאף דניאל עצמו טעה בחשבון.
והקו' הזועקת כאן היא למה הוא נקרא מלך טיפש הלא בגמ' גופא מבואר שיש הגיון גם בצד השני להזמין קודם את הרחוקים בכדי לקרבם וכמו המ"ד הראשון, וא"כ איך מחמת זה הוא כבר נחשב טיפש, וכן יש להקשות על מ"ד פקח היה. [ובכלל צריך להבין איך מחמת החשבון הזה כבר ניתן להחשיבו כחכם או טיפש].
וע"כ מה שמתבקש לומר כאן הוא דבאמת בוודאי גם מ"ד פקח היה ס"ל דבאמת היה טיפש כמבואר במדרש (הובא במהרש"א) דטיפש היה שאמר להביא ושתי ערומה וכו', וכן מבואר בגמ' לעיל שאלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר מישראל שריד ופליט, ומבאר שם רש"י דאומות העולם חשבוהו שוטה מחמת אגרות הראשונות דלהיות כל איש שורר בביתו, והרי כל אחד בביתו הוא מלך, ולכן גם כששלח את האגרות השניות לא האמינו מיד להורגם, וכן בגמ׳ יב: ״וכסיל יפרוש איולת זה אחשוורוש״ ופרש״י שם ״ואחשוורוש כסיל״ וכו׳, וא"כ בוודאי דבעצם היה טיפש אלא שיש ויכוח האם מעשה זה של המשתה הוא מעשה פקחות או מעשה טפשות ככל הדברים האחרים או שהיה מעשה חכמה.
ומאידך גיסא יל״ע לפי המבואר בגמ׳ יא: שאחשוורוש חישב שבעים שנה והוציא כלי ביהמ״ק עיי״ש בכל הגמ׳, ולכאו׳ משמע שחכם היה שעשה את כל החשבון, ואף דבאמת טעה הרי מבואר בגמ׳ דאף דניאל עצמו טעה בחשבון.