וישב איך היה מותר ליוסף לסכן את עצמו (1 צופה)

[אחד יחיד]

ויאמר ישראל אל יוסף, הלא אחיך רועים בשכם, לכה ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני (לז, יג)

יעקב שולח את יוסף אל אחיו לראות בשלומם, ויוסף אומר "הנני".

רש"י כותב על כך (על פי בראשית רבה, פד, יג) – "נזדרז למצוות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו". וכבר הדגישו כמה מפרשים, שיוסף ידע והרגיש שיש סכנה בהליכתו אל האחים השונאים אותו, ולהיות עמהם לבד ובריחוק מקום, ובכל זאת הלך, כדי לכבד את אביו. וכך כותב האור החיים (לעיל בפסוק ה, כשהוא מתייחס בתוך דבריו למילת "הנני" שבפסוקנו כאן), שהמילה "הנני" באה לומר "שמסר עצמו למיתה".

הפרי מגדים, בספרו תיבת גומא, שואל כיצד סיכן יוסף את עצמו, הרי פיקוח נפש דוחה כל מצוה, לרבות כיבוד אב?

ומתרץ על פי מה שכותב בש"ך (יו"ד סימן קנז) בשם נימוקי יוסף, שלאדם גדול מותר למסור את הנפש גם על מצוות כאלו שאין אדם מחויב למסור נפשו עליהן, ובפרט כשיש קידוש השם בדבר. ובדורו של יוסף, היו מזלזלים מעט בכיבוד אב, ולכן עמד יוסף בכל כוחו על קיום מצווה זו כדי לחזקה.

ומוסיף, שמשום כך יוסף מוגדר בחז"ל כ"שטנו של עשו" (היינו, הכוח שמאפשר לעם ישראל לגבור על עשיו), כי כוחו של עשיו הוא כידוע במצוות כיבוד אב, שקיים אותה בכל כוחו אף במחיר סיכון נפשו (כמבואר בספר חסידים סימן שמא, שמה שאמר עשיו בפרשת תולדות "הנה אנוכי הולך למות", הכוונה היא לכך שסיכן את נפשו בציד לכבוד אביו שביקש מטעמים), ומול כוח זה עומד כוחו של יוסף, שגם הוא כיבד את אביו אף במחיר של סיכון הנפש (לימוד יומי).