תולדות איך היה מותר לרבקה לתת בגדי החמודות ליצחק (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן (כז טו)

הקשו האחרונים איך היה מותר לרבקה ליתן את בגדי החמודות ליעקב, הרי הוי גזל. ורבינו הגר"ד לנדו שליט"א אמר ליישב, דהנה בבבא קמא קיט. נחלקו לגבי ממון מוסר, חד אמר מותר לאבדו ביד דגופו מותר כדאמרינן בע"ז כו: דמוסר מורידין לבור ולא מעלין, ממונו לא כל שכן, וחד אמר אסור לאבדו ביד דילמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש. ומבואר בעבודה זרה שם דמשומד לעבוד עבודה זרה נחשב מין ודינו הוא שמורידין לבור ולא מעלין, וא"כ דינו כדין מוסר לענין זה, וכן מבואר במרדכי קידושין סי' תצ"ב. ובקידושין יח. איתא דעשו היה ישראל מומר, ועי' בבא בתרא טז: דעשו כפר בעיקר. א"כ הוי ליה בדין מורידין ולא מעלין.

ומעתה אתי שפיר, לא מיבעיא להסוברים שממונו מותר מכל שכן מגופו, אלא אף למ"ד דממונו אסור היינו משום דילמא הוי ליה זרעא מעליא, א"כ הכא שאינו נוטלו לעולם ודעתו להחזיר אח"כ, א"כ אין זה מונע מהבנים לירש ולא שייך טעם "יכין וצדיק ילבש".

ושמעתי עוד היכי תימצי דלא שייך יכין רשע וצדיק ילבש, כגון במוסר שהוא סריס ולא יתכן שיהיו לו בנים, ואמנם אכתי יש לו יורשין דאין לך אדם מישראל שאין לו יורשים [והא דאמרינן דילמא נפקא מיניה זרעא מעליא לאו דוקא בנים, אלא הוא הדין כל הראוי ליורשו, כמבואר בשו"ת הרא"ש כלל ל"ב סי' ד'], אבל משכח"ל במוסר שהוא גר ואין לו יורשים והוא סריס, ובכה"ג לכו"ע יהיה מותר לאבד ממונו.

ובאמת מבואר בראשונים דהיכא דליכא סברת "יכין וצדיק ילבש" לכו"ע מותר גזל של מוסר ומשומד, דהנה הריטב"א בבבא מציעא עא: ובפסקי הרי"ד ע"ז כו: איתא דמשומד שנטמע בין הגוים ונשא גויה לא אמרינן ביה דילמא נפקא מיניה בן מעליא, דאין לחוש לזאת כיון שנטמע בין הגוים, ומבואר כנ"ל דהיכא דליכא הסברא דיכין וצדיק ילבש לכו"ע מותר.

אמנם בספר החינוך מצוה רכ"ט כתב בטעמו של מ"ד דממון מוסר אסור לאבדו "עוד אפשר לומר שכוונתם זכרונם לברכה בהרחיקם זה כדי שלא ירגיל האדם טבעו בכך, כי גריעות יהיה בנפש בהרגילה במדות הפחותות והרעות, והוא חבל חזק למשוך העוון", והיינו דעיקר הטעם אינו משום יכין וצדיק ילבש אלא שלא יתרגל בכך, והעירני הרב מרדכי בר שליט"א דלפי"ז לכאורה גם באופנים שאין שייך הטעם של יכין וצדיק ילבש, כגון על מנת להחזיר או באופן הנ"ל שאין לו זרע, מ"מ אסור.​

 

[גרינפלד]

ומבואר בעבודה זרה שם דמשומד לעבוד עבודה זרה נחשב מין ודינו הוא שמורידין לבור ולא מעלין, וא"כ דינו כדין מוסר לענין זה, וכן מבואר במרדכי קידושין סי' תצ"ב.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
במרדכי שם מובא תשובת רש"י במומר שהפקיד פקדון ביד ישראל, ואח"כ מת המומר ויש לו יורשים כשרים, האם חייב השומר להחזיר להם את הפקדון. וכתב שם שאם שלח בו יד בחיי המומר או שתבעו המומר ואמר אני זוכה בו דאין לך שליחות יד גדול מזה, א"כ כבר זכה בו בחיי המומר ושוב אינו חייב ליתן ליורשיו.

ויש לעיין מאי טעמא כשתבעו המומר ואמר "אני זוכה בו" הוי שליחות יד, הרי בבבא קמא קה: ילפינן דהכופר בפקדון נעשה עליו גזלן מדכתיב "וכחש בעמיתו", ופירש רש"י שם דמיירי גם כשהפקדון בידו, וכתב בשיטמ"ק שם בשם הרא"ש בדעת רש"י שם, דמסברא לא הוי גזלן משום שבא לידו בהיתר ולכן לא הוי גזלן משום מה שרוצה לעכבו, ולכן צריך גזה"כ ד"וכחש בעמיתו" דהוי גזלן [ועי' בשיעורי מו"ר רבינו הגרי"ג זצ"ל סנהדרין סי' א' שצידד דהטעם בזה הוא כדברי הקצוה"ח סי' רמ"ג ס"ק י' וסי' שמ"ח סק"ב בדעת רש"י דבעינן "מעשה גזילה", ועי"ש]. וא"כ הכא דאינו כופר בפקדון רק אומר שלא יחזירנו, א"כ ליכא הגזה"כ, ומ"ט נעשה גזלן.

וצ"ל דס"ל לרש"י דהגזה"כ דכופר בפקדון הוי גזלן הוא לאו דוקא בכופר, אלא גם כשאומר שלא יחזיר, דכל שתובעו והוא אומר שלא יחזיר בין במכחיש ובין בזדון הוי בכלל הגזה"כ ד"וכחש" דחשיב גזילה.​

 

[גרינפלד]

ובאמת מבואר בראשונים דהיכא דליכא סברת "יכין וצדיק ילבש" לכו"ע מותר גזל של מוסר ומשומד, דהנה הריטב"א בבבא מציעא עא: ובפסקי הרי"ד ע"ז כו: איתא דמשומד שנטמע בין הגוים ונשא גויה לא אמרינן ביה דילמא נפקא מיניה בן מעליא, דאין לחוש לזאת כיון שנטמע בין הגוים, ומבואר כנ"ל דהיכא דליכא הסברא דיכין וצדיק ילבש לכו"ע מותר.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה בפסקי הרי"ד שם נראה שהוא מסתפק בזה האם היכא שנטמע בין הגוים לא שייך יכין וצדיק ילבש [ועי' בשו"ת הרא"ש שם].

ויש לבאר דהנה באמת אין זה שכיח כלל שיהיו לו בנין מעליא, ובפרט דבניו של עכשיו הם גוים ואינם מתייחסים אחריו, ואע"פ שאביו או קרוביו הישראלים יורשין אותו מן הדין, מ"מ מן הסתם לא יתקיים הדין אלא בניו המומרים יטלו את הממון. וזו היא הסברא לומר דלא שייך "יכין וצדיק ילבש", משום דלא שכיח שיבוא לידי כך.

אכן מצד שני יש לומר דכיון דיש אפשרות ואפילו הרחוקה ביותר שיתקיים יכין וצדיק ילבש, שוב אסור ליטול ממנו, ואע"ג דאין לחוש שבאמת יארע הדבר, מ"מ עצם הדבר שיכול לבוא לידי כך אוסר ליטול ממנו את הממון בתורת ודאי, דשוב ליכא למילף היתר לממונו ממה שהותר גופו, כיון שיכול לבוא לידי בניו, ושוב הוי איסור בתורת ודאי, ולכן אפילו באופן שאין לחוש שבאמת יהיו לו בנין מעליא, די בזה שישנה האפשרות במציאות ואפילו בדרך רחוקה, [ולפי"ז יש מקום לומר דאפילו גר סריס שנשתמד איכא איסור, משום דשמא הוא עצמו יחזור בתשובה, ולא גרע הוא עצמו לאחר זמן, מבניו].

ובספר הליכות אלי לרבי שלמה אלגאזי זצ"ל כללי המ"ם אות תצ"ח כתב, דספק ממון המוסר לכו"ע מותר, אף להפוסקים דממון מוסר אסור משום דילמא נפקי מיניה בנין מעליא, מ"מ בספק ממון הוי ספק ספיקא, דספק ממון המוסר ועוד דאפילו הוי ממונו דילמא לא נפקי מיניה בנין מעליא.

אמנם להנ"ל זה אינו, דכיון דיש אפשרות שנפקי מיניה בנין מעליא שוב איכא איסור גזילה בתורת ודאי, ואינו מצטרף לספק ספיקא, ועי'.​

 

[גרינפלד]

ולכאורה אפשר לומר עוד, למבואר ברש"י (כד, לו) שיצחק רצה לברך הבכור, ולא ידע מהמכירה, א"כ יוצא שכשעשיו בא לקבל הבכורה הוא כאילו גוזל מיעקב, וזה ודאי שמותר ליקח מהבא לגזול, חפץ שימנע מהגזל, וממילא אפשר לקחת את הבגדים[1].

עוד שמעתי לתרץ, שכיון שעשיו סמך עליה, א"כ חשיב כנתן לה רשות להשאיל למי שתראה לנכון. אך ק"ק לומר כן, שהרי ודאי שלא היה מסכים שיטול ממנו את הברכות על ידי זה, עכ"ד.​

---

[1] והעירוני עוד, שמה ששיקר על יצחק שהוא צדיק, זה גם כעין גזל, שזה גורם ליצחק לרצות ליתן לו את הברכות.​

 

[גרינפלד]

ובפרקי דר"א (סוף פרק כד) איתא "וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר, אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתנת הללו וחפר וטמנם שם, שנאמר (איוב יח, י) 'טמון בארץ חבלו'", וחזינן שאיבד הבגדים לגמרי מעשיו, ובאמת כנראה שכיון שמבואר שם שהקב"ה עשאם לאדם וחוה, ונמרוד לא קנה אותם, זה נשאר למי שהקב"ה רוצה שיהיה שלו. ולפי"ז לא קשה מדוע רבקה הביאה לו.​