הרב צודק לעניין המוציא אבל לגבי ישיבת הסוכה בוודאי שפקעה ברכתו כיון שגם אי ימשיך בביתו לא רמיא עליה חיובא וכו'
בכ"א ראה מפורש במג"א (תרלט ס"ק יז) שאם הסיח דעתו מן הסעודה ויצא ונמלך חוזר ומברך, כיון דמקרי הפסק גדול [כמובן דווקא לישב], וכן הביא המשנ"ב והשו"ע הגר"ז שם
הוא מדבר בסתם סעודה ולא שלא עשה שיעור בכדי אכילת פרס
אבל אני שהבאתי לעיל עניין זה, כי בכוונתי לומר שאף זה יתחייב [לכאורה]
כשבירך והתחיל לאכול בסוכה, ובאמצע הסעודה גילה שהגג הנפתח שמעליה היה סגור. במקרה כזה פותח את הגג, וכדי להמשיך לאכול בסוכה כשרה עליו לאכול שוב כזית ולברך לישב בסוכה. משנה ברורה סימן תרלט ס"ק מ"ח
לכאורה פשיטא שלא, הלא אף ביוצא לסוכת חברו אומר המשנ"ב בסוף תרלט שאין ראוי לברך כיון שהליכה לא הפסק גדול היא, [לעומת המקרה שהבאנו מהמג"א דנמלך - שאין הפסק גדול מהסח הדעת מכוון, כעין המוגמר בסעודה ו'הבלן ונבריך' [ראה קעט] וכן בקידוש 'בוא נקדש' [ברעא ובמשנב ריש הסימן] עי"ש ואכמ"ל]
זהו תמוה בוודאי להבין כך את הדברים וראה במג"א שם שהביא שתשבו אין הכוונה בישיבה גרידא אלא במעשה ישיבה - היינו דירה, דתשבו כעין תדורו, וראה רמב"ן (פסחים ז.) שמבאר גם כן את פשט הברכה ע"פ פשט הדירה, וכל מעשיה... [גם @התורה הביא על זה איזה עניין]
כשבירך והתחיל לאכול בסוכה, ובאמצע הסעודה גילה שהגג הנפתח שמעליה היה סגור. במקרה כזה פותח את הגג, וכדי להמשיך לאכול בסוכה כשרה עליו לאכול שוב כזית ולברך לישב בסוכה. משנה ברורה סימן תרלט ס"ק מ"ח