בפרשתנו נאמר איסור "לא תבשל גדי בחלב אמו".
במאיר עיני חכמים מהדו"ק ח"א עמ' כג, הביא קושיית העולם האיך למדים מ"לא תבשל" הג' איסור הנאה (כדאיתא בשו"ע יו"ד פז), והא אפשר דנכתב ללמד שכל האיסור אכילה הוא רק בדרך בישול, ואין לו' דבמה שכתבה תו' בפעם הב' "לא תבשל" בלשון זה ולא בלשון "לא תאכל" כבר אמור עניין האיסור אכילה בדרך בישול דוקא, שכן בזה נימא שלא כתבה תורה "לא תאכל" דלא תשמע מזה איסור הנאה אליבא דר' אבהו פסחים (כא.) דכל כהאי לישנא הרי איסור הנאה במשמע. ועיי"ש מה שתי' בטוטו"ד, דלאיסור הנאה ואכילה מצינן למילף בק"ו ממה שנאסר הבישול, וממילא שוב ה"לא תבשל" הב' מלמד כבר על איסור האכילה דווקא בדרך בישול, שכן א"א לו' דלא נכתב "לא תאכל" כדי שלא יכלל בזה איסור הנאה, שכן הוא כבר נלמד בלא"ה בק"ו. וכמו"כ ליכא למימר דכתבה תו' בלשון זה, מפני שאם הי' נכתב בלשון "לא תאכל" היינו למדים מזה חיוב מלקות על הנאה, שכן אין זה אלא לאו שבכללות, במה שנכללת משמעות הנאה ב"לא תאכל" וא"כ אין לוקים עליו. ושוב היות וילפינן לחיוב אכילה דווקא בדרך בישול מה"לא תבשל" הב', ממילא מה"לא תבשל" הג' ילפינן שפיר לחיוב על הנאה.
אך שמעתי הצעה מא', לו' דהיות ובבשר בחלב האיסור הנאה דינים אחרים אית ליה מאיסורי הנאה דעלמא, שכן גם הנאה שלא כדרכה אסורה (פסחים כה.) לכן לא יכלנו לשמוע לאיסור הנאה זה מ"לא תאכל" אם היתה התורה כותבת כן, וממילא ממה שלא כתבה כן מ"מ, חזינן ב"לא תבשל" הב' א"כ למה שהאיסור אכילה הוא דווקא בדרך בישול, ושוב שפיר ילפינן מ"לא תבשל" הג' דלאיסור הנאה הוא דאתא.
ובעצם התירוץ הנפלא של המאיר עיני חכמים, עיי' מש"כ הגר"י ענגיל בבית האוצר בהא דילפינן אליבא דהרמב"ם לאיסור אכילה בק"ו מאיסור בישול, והביא רבינו מקור לכך מהתרגום יונתן, ויש לעיי' במה שלא ציינו בזה דגם איסור הנאה נילף בק"ו כה"ג.
במאיר עיני חכמים מהדו"ק ח"א עמ' כג, הביא קושיית העולם האיך למדים מ"לא תבשל" הג' איסור הנאה (כדאיתא בשו"ע יו"ד פז), והא אפשר דנכתב ללמד שכל האיסור אכילה הוא רק בדרך בישול, ואין לו' דבמה שכתבה תו' בפעם הב' "לא תבשל" בלשון זה ולא בלשון "לא תאכל" כבר אמור עניין האיסור אכילה בדרך בישול דוקא, שכן בזה נימא שלא כתבה תורה "לא תאכל" דלא תשמע מזה איסור הנאה אליבא דר' אבהו פסחים (כא.) דכל כהאי לישנא הרי איסור הנאה במשמע. ועיי"ש מה שתי' בטוטו"ד, דלאיסור הנאה ואכילה מצינן למילף בק"ו ממה שנאסר הבישול, וממילא שוב ה"לא תבשל" הב' מלמד כבר על איסור האכילה דווקא בדרך בישול, שכן א"א לו' דלא נכתב "לא תאכל" כדי שלא יכלל בזה איסור הנאה, שכן הוא כבר נלמד בלא"ה בק"ו. וכמו"כ ליכא למימר דכתבה תו' בלשון זה, מפני שאם הי' נכתב בלשון "לא תאכל" היינו למדים מזה חיוב מלקות על הנאה, שכן אין זה אלא לאו שבכללות, במה שנכללת משמעות הנאה ב"לא תאכל" וא"כ אין לוקים עליו. ושוב היות וילפינן לחיוב אכילה דווקא בדרך בישול מה"לא תבשל" הב', ממילא מה"לא תבשל" הג' ילפינן שפיר לחיוב על הנאה.
אך שמעתי הצעה מא', לו' דהיות ובבשר בחלב האיסור הנאה דינים אחרים אית ליה מאיסורי הנאה דעלמא, שכן גם הנאה שלא כדרכה אסורה (פסחים כה.) לכן לא יכלנו לשמוע לאיסור הנאה זה מ"לא תאכל" אם היתה התורה כותבת כן, וממילא ממה שלא כתבה כן מ"מ, חזינן ב"לא תבשל" הב' א"כ למה שהאיסור אכילה הוא דווקא בדרך בישול, ושוב שפיר ילפינן מ"לא תבשל" הג' דלאיסור הנאה הוא דאתא.
ובעצם התירוץ הנפלא של המאיר עיני חכמים, עיי' מש"כ הגר"י ענגיל בבית האוצר בהא דילפינן אליבא דהרמב"ם לאיסור אכילה בק"ו מאיסור בישול, והביא רבינו מקור לכך מהתרגום יונתן, ויש לעיי' במה שלא ציינו בזה דגם איסור הנאה נילף בק"ו כה"ג.