קשה לי עד מאוד לומר שכאשר אחד הפוסקים שהוא מגדולי הדור מקל בהלכות שבת יש צד שהוא מחלל שבת, אך בכל זאת יש גדולי הדור אחרים שמחמירים בדבר, ואיך מיישבים את הסתירה הזאת?
קשה לי עד מאוד לומר שכאשר אחד הפוסקים שהוא מגדולי הדור מקל בהלכות שבת יש צד שהוא מחלל שבת, אך בכל זאת יש גדולי הדור אחרים שמחמירים בדבר, ואיך מיישבים את הסתירה הזאת?
כוונתי היא גם כן לשאול מה שייך שבעים פנים וכו' ואלו ולאלו וכו' בתורה אחת?
וגם האם יש מקומות שלא שייך לומר את הנ"ל?
ומה ההסבר במקומות שלא שייך (אם יש כאלו מקומות)?
(תודה על העזרה בהבהרת השאילה).
מתני' יבמות י"ג ע"ב
שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרו' אמו ואשת אביו ואחות אביו אחותו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אחיו מאביו בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו:
ועיי"ש בגמ'.
קשה לי עד מאוד לומר שכאשר אחד הפוסקים שהוא מגדולי הדור מקל בהלכות שבת יש צד שהוא מחלל שבת, אך בכל זאת יש גדולי הדור אחרים שמחמירים בדבר, ואיך מיישבים את הסתירה הזאת?
ואיך תבין את מאמר חז"ל "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין"?
אלא על כרחך צריך לומר, שאמנם האמת לא כן - אבל מפני שרבך פסק כן כך אתה צריך לנהוג.
וגם תלמידי האוסרים - אף שיתכן שרבם טועה עליהם לנהוג כמו שפסק.
דהיינו, שעצם הפסיקה הופכת את הדין לאמת, ולכן אם יש מחלוקת פוסקים שניהם אמיתיים. ודו"ק.
חז"ל אמרו שאם אתה מתווכח עם הרב, אז הוא צודק ואתה טועה, (וכבר כתבו לעיל שבמקומות שברור ופשוט שהרב טעה אין שום חיוב לשמוע בקולו), אבל הם לא אמרו שהרב אינו יכול כלל לטעות והם גם לא דיברו על מצב ששני רבנים חולקים ביניהם.