חשבתי שטוען להוציא מחמת הרוב,
אבל כמו שכתב הרב
@דבר היושר
לענ"ד הנקודה היא,
שההכרעה של המוציא מחברו קודמת לשאר סוגי ההכרעות,
והוא משום שכל דיני ההכרעות הם הכרעות בספק, שאין לנו דרך לדעת האמת נמסר לנו תורת ההכרעות רוב חזקה, וכו'
אבל המע"ה אינו הכרעה בספק,
אלא כשבי"ד מגיע להם טוען ונטען, ובאים להוציא את משפט הצדק, דבר ראשון צריכים לדון את הספק ע"פ ראיות,
דבמקום שאפשר לברר את הספק בראיות, וודאי עדיף ע"פ ההכרעות,
אולם לבי"ד אין אפשרות להביא את הראיות, משום שאין להם אלא הטענות, ובעלי הטענות הם אלו שראויים להביא את הראיות,
וא"כ רק נשאר הנידון על מי להטיל את חובת הראיה,
משום שא"א להטיל על שניהם שהרי אם שניהם לא יביאו מה נדון,
וע"כ אנו מטילים את חובת הראיה רק על אחד מהם, והשני הוא יהא הבעלים בממון עד שהשני יביא את הראיה,
ועל מי להטיל את חובת הראיה, פסקינן שהמוציא מחברו עליו הראיה, משום דמאן דכאיב לכאביה אזיל לביה אסיא,
וע"כ הוא הכרעת מוחזק עדיף משאר הכרעות, שאנו בשלב של לפתור את הספק ע"פ ראיות, ולא ע"פ הכרעות.
