סוכות, שמח"ת ושמ"ע - אין משיבין על הפרפרת | ענייני דיומא סוכות, שמח"ת ושמ"ע - אין משיבין על הפרפרת | ענייני דיומא

געגועים

תנ"ך ופרשת שבוע - אוצר החידות
gemgemgemgemgem
חבר צוות
מנהל תוכן
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
2,259
תודות
5,487
נקודות
507
תמים תהיה עם י"י אלקיך וכו' ויש כאן פרפרת נאה שאם תרבה מספר כל אות מהשם הגדול פעם אחת על שאר האותיות כולן, יעלה כמנין תמים, שהוא שיעור סוכה בהתרבע האורך והרוחב זה על זה, שהם ז' על ז' להחזיק ראשו ורובו בו' על ו', ושלחנו בטפח השביעי על פני כל הסוכה לארכה ולרחבה, והכל על גובהה שהוא עשרה. עוד קח אותיות סכה שהן בגי' פה ותרבה אותו על מספר ו' שהוא שיעור להחזיק ראשו ורובו של אדם הרי תק"י, הסר עשרים לעוביה של סכך שהוא בסוד כתר במספר שוה, ואנן חלל סוכה תנן (עירובין ג: סוכה ה:), הנה הנשאר הוא בדקדוק כמנין תמים, ואין משיבין על הפרפרת, אתאן לב"ה המכשירין בסוכה קטנה אע"פ שאין הלכה כמותן. ומלת סכה יפה מתפרשת בלשון יסכה שסכה ברוח הקדש, והכל צפוי במקיף, לפיכך נצטווה אברהם אע"ה התהלך לפני והיה תמים בגימטריא דור הולך ודור בא להשוות התחתון לעליון, והוא אינו מחזיק טובה לעצמו במספר שוה, והבינהו.
[עשרה מאמרות יונת אלם פרק ד' מעין גנים]​
 
דע שמדת דוד היא המלכות, ונקרא מלכות בית דוד, והיא השכינה ההולכת עם ישראל בגלות, ונקראת סוכת דוד, כאומרו (עמוס ט, י) ביום ההוא אקים סוכת דוד הנופלת, וכמו שאין שכינה יורדת למטה מעשרה כך הסוכה שאינה גבוה י' טפחים אינה נקראת סוכה, וכן דוד הרמוז במדת השכינה והסוכה כנזכר, והיה ראוי שיחיה כ"ה אלף ות"ר ימים כחשבון האיסרין של י' טפחים כמו שיתבאר וכו'. נמצא שיעור י' טפחים כ"ה אלפים ות"ר איסרין, וזה סוד הנה טפחות נתת ימי (תהלים לט, ו), שראה דוד ברוח הקודש ששיעור מדת ימיו כ"ה אלפים ות"ר ימים לא פחות ולא יותר, כחשבון האיסרין של עשר טפחות, כשיעור גובה הסוכה שהיא סוד השכינה, וכמו שהשכינה אינה יורדת למטה מי' טפחים כן דוד הרומז לשכינה לא היה הוא ראוי להפטר מן העולם עד שיחיה כ"ה אלף ות"ר ימים כנזכר. וידוע סוד מאמרם ז"ל שר"ת אדם הם אדם דוד משיח, ולפי שנקנסה מיתה על האדם כאמרו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים כאמרם ז"ל (סנהדרין צז.), ואדם לא חי אלא תתק"ל שנה, וחסר לו ע' שנים לתשלום אלף, ונתנם אדם לדוד שהוא גלגול שני לאדם, ומיתת דוד היא מותא תניינא לאדם, ונתקיים בו גם כן ביום אכלך ממנו מות תמות, וגלגול ג' הוא משיח בסוד אדם דוד משיח, והמשיח הוא מנחם בן חזקיהו [1] שנולד בחורבן בית ראשון ביום ט' באב בשנת ג' אלפים של"ח ליצירה וכו'. ונחזור לעניינינו, שהאמת הוא שהיה ראוי שיחיה דוד כ"ה אלף ות"ר יום כנזכר, אמנם דוד לא חי רק ע' שנה וחצי יום יותר בסיבת השתדלותו בתורה ביום הפטירה, וידוע שימות שנה הם שס"ה יום ורביע, וכשתצטרף שס"ה יום ורביע ע' פעמים יעלו כ"ה אלף תקס"ז ימים ומחצה, ועם החצי יום שחי יותר על ע' שנה בסיבת עסקו בתורה כנזכר אז נשלמו כ"ה ותקס"ח שלמים, וסימנך כ"ה תק"ן ח"י, ר"ל שכ"ה תיקן חי העולמים שיחיה כחשבון כ"ה תק"ן ח"י, באופן שימי דוד היו כ"ה אלף ותקס"ח יום, חסרו לו ל"ב יום לתשלום כ"ה אלף ות"ר, שהוא בחשבון איסרי י' טפחים כנזכר, וזה סוד ב"ל נמוטו פעמי (תהלים יז, ה), ר"ל ב"ל יום נמוטו פעמי, שנפטר קודם זמנו ל"ב ימים. ואולי אפשר שכמו שנמעטו ע' שנה ול"ג יום לאדם בשביל דוד שהיה גלגול שני, ולא חי אדם רק תתק"ל שנה חסר ל"ג יום, הע' שנה ויום א' בשביל דוד שהיה גלגול שני, ול"ב יום למנחם בן חזקיהו שהוא גלגול ג', כדאיתא באיכה רבתי (פ"א סי' נא) [2]. וזה מה שרציתי לבאר מספר כתיבת יד.
[חסד לאברהם עין יעקב נהר נח]​


[1] עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה קָא רָדֵי, גָּעַת חֲדָא תּוֹרְתֵיהּ, עֲבַר עֲלוֹי חַד עַרְבִי, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ, אֲמַר לֵיהּ יְהוּדָאי אֲנָא, אֲמַר לֵיהּ שְׁרֵי תּוֹרָךְ וּשְׁרֵי פַּדְנָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ דְּבֵית מַקְדְּשׁוֹן דִּיהוּדָאי חָרַב. אֲמַר לֵיהּ מְנָא יָדַעְתְּ, אֲמַר לֵיהּ יְדָעִית מִן גְּעִיָּיתָא דְּתוֹרָךְ. עַד דַּהֲוָה עָסֵיק עִמֵּיהּ גָּעַת זִימְנָא אַחְרִיתֵּי, אֲמַר לוֹ אֲסַר תּוֹרָךְ אֲסַר פַּדְּנָךְ דְּאִתְיְילֵיד פְּרִיקְהוֹן דִּיהוּדָאי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה שְּׁמֵיהּ, אֲמַר לוֹ מְנַחֵם שְׁמֵיהּ. וַאֲבוּי מַה שְּׁמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ חִזְקִיָּה. אֲמַר לֵיהּ וְהֵיכָן שָׁרְיָין, אֲמַר לֵיהּ בְּבִירַת עַרְבָא בִּדְבֵית לֶחֶם יְהוּדָה. זַבֵּין הַהוּא גַּבְרָא תּוֹרוֹי זַבֵּין פַּדְּנֵיהּ וַהֲוָה מַזְבֵּין לְבִידִין דִּינוּקִין. עָלַל לְקַרְתָּא וּנְפַק לְקַרְתָּא, עָלַל לִמְדִינָה וּנְפַק לִמְדִינָה, עַד דִּמְטָא לְתַמָּן, אַתְיָין כָּל כְּפָרַיָא לְמִזְבַּן מִינֵּיהּ וְהַהִיא אִיתְּתָא אִמֵּיהּ דְּהַהוּא יְנוּקָא לָא זַבְנַת מִינֵיהּ. אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ זַבְנַת לְבִידִין דִּינוּקִין, אָמְרָה לֵיהּ דַּחֲשָׁיֵיהּ קָשֵׁיי לִינוּקֵי. אֲמַר לָהּ לָמָּה, אָמְרָה לֵיהּ דְּעַל רַגְלוֹי חָרַב בֵּית מַקְדְּשָׁא. אֲמַר לָהּ רְחִיצִין אֲנַן בְּמָרֵיהּ עָלְמָא דְּעַל רַגְלוֹי חָרַב וְעַל רַגְלוֹי מִיתְבְּנֵי. אֲמַר לָהּ אַתְּ הֲוֵי נְסִיבָא לִיךְ מִן אִילֵין לְבִידִין דִּינוּקֵיךְ וּלְבָתַר יוֹמִין אֲנָא אָתֵי לְבֵיתֵךְ וְנָסַב פְּרִיעֵיךְ, נָסְבָה וְאָזְלָה. לְבָתַר יוֹמִין אֲמַר הַאי גַבְרָא אֵיזִיל וְאֶיחֱמֵי הַהוּא יְנוּקָא מַאי קָא עָבֵיד, אֲתָא לְגַבָּהּ אֲמַר לָהּ הַהוּא יְנוּקָא מַאי קָא עָבִיד, אָמְרָה לֵיהּ לָא אֲמָרִית לָךְ דַּחֲשָׁיֵיה קָשֵׁיי אֲפִלּוּ עַל רִגְלֵיהּ נַחֲשֵׁיהּ, דְּמִן הַהִיא שַׁעְתָּא אַתְיָין רוּחִין וְעִלְעוּלִין טַעֲנוּנֵיהּ וְאָזְלִין לְהוֹן. אֲמַר לָהּ וְלָא כָךְ אֲמָרִית לָךְ דְּעַל רִגְלוֹי חָרַב וְעַל רִגְלוֹי מִתְבְּנֵי.

[2] וזה נרמז במתק לשונם (שבת ל:) שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת וכו' מה אעשה, שלחו ליה "הנח עליו תינוק" הוא תינוק המשיח. ודו"ק.​
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

ענין הנסיעה לשלה"ק ביום זה - איך התחיל ? מישהו...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון