התוס' בעניין ר"י וריב"א כבר נמצא בב"ק ד.
בנוסף, סתם הערה, יש לדקדק שהמחלוקת היא בין המשנה למכילתא ולא ה"בבלי" למכילתא.
כתבתי בזה ברשימותי כך :
כותב הגר"י ענגיל (לקח טוב כלל ב, ד"ה והנה) דלעומת העונשי כפרה שבהם שייכת סברת המהרש"א, דא"א ללמוד מעבירה קלה לחמורה, בעניין הממון אף אם כדי לצאת י"ח הכפרה או הדומה לה – צריך יותר ממה שמשלם בנזק הקל, גם בנזק החמור הרי צריך לשלמו מ"מ מצד ק"ו, רק שאולי צריך לשלם יותר.
עוד מביא הגר"י ענגיל בבית האוצר לבאר דאם עניין מה שאין עונמה"ד הוא דלמא יש פירכא, ואז בענייני ממון חוששים לזה, אך אם מדובר בעניין של כפרה אז לא חיישינן.
מ"מ, הגר"י ענגיל כותב שלדרך זו, לעומת ההבנה שלא עונמה"ד משום ש"כך היא המדה" או לדרכו של המהרש"א כי אין ללמוד מכפרת קל לחמור, שלפיהם יהיה אפשר ללמוד ק"ו כאשר רק הפועל היוצא הוא העונש אך לא זו סיבת הדברים, משא"כ לדרך זו שאם יש פירכא הריהי גם פורכת את הלימוד לדין עצמו.
ולכאורה היה מקום לטעון כלפי קושית התוס', דליכא להחסרון שאין עונשין מן הדין עד כמה שננקוט בחקירה הנ"ל כהצד שהחיוב הוא מחמת הפשיעה בשמירה, שכן רק למדים מזה לזה את חיוב השמירה, והממון שיתחייב על ההיזק אינו אלא תולדה לחיוב השמירה שהופר. וא"כ, אם נימא כן יימצא מוכח, דלהתוס' היה פשיטא שממונו המזיק הוא המחייב, וממילא שייכת בזה הפירכא של אין עונשין מן הדין.
ואכן כך כתב הגרש"ש להוכיח מהמכילתא גופא שהביאו התוס' (ולכן נמצא שזה לא רק שיטת התוס', שקישרו זאת למתניתין, אלא מוכרח כבר משם) דאם אמרה שאין ללמוד בק"ו מפתיחה לכרייה משום ש"אין עונשין מן הדין", מוכח שהחיוב אינו מצד הפרת השמירה – שכן אם כך היה ניתן ללמוד ק"ו לסבה עצמה של החיוב לשמור, אלא שהחיוב הוא מצד ההיזק שנוצר ע"י דבר שאותו הוא הכין, וא"כ ככל שהכין אותו יותר – ללמוד מק"ו שגם בזה יתחייב זה נסתר ממה שאין עונשים מן הדין.
ולפי הגר"י ענגיל המובא, היות ולדרך שהסיבה לאין עונמה"ד היא מחשש שיש פירכא הרי זה מונע גם לימוד עקיף, נמצא דלק"מ.
אך נראה מ"מ לדחות את הראייה, משום שגם להבנה שהחיוב הוא מצד מה שהטילה התורה על האדם את החיוב לשמור, עכ"פ, נאמר שהגדר הוא שהתורה אסרה על האדם לא לשמור, אסרה עליו להפקיר את ממונו ולתת לא להזיק, וממילא גם לצד זה החיוב הוא לא על הפרת השמירה החיובית, אלא במעשה ההפקרה השלילית משמירה, ונמצא דהסבה והענישה חדא הם, כמו לפי הצד של ממונו המזיק, וממילא שוב כשבאים ללמוד מק"ו שייכת הפירכא דאין עונשין מן הדין.
