מבשרם לא תאכלו,
ופירש"י, אין לי אלא אלו, שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין, אמרת קל וחומר ומה אלו שיש בהן קצת סימני טהרה אסורות וכו':
והק' הרמב"ן, וז"ל, אבל לפי דעתי אינה עולה כהוגן לפי סוגיות התלמוד, שאם כן לא יהא לוקה על שאר בהמה טמאה, שאינה באה אלא מדין קל וחומר, שאין מזהירין מן הדין. וכך אמרו באחותו שאסר הכתוב אחותו בת אביו או בת אמו (להלן כ יז), והוצרך לרבות בכתוב אחותו שהיא בת אביו ובת אמו אף על פי שבאה בקל וחומר ויש בה שם שתיהן, לומר שאין מזהירין מן הדין, כדאיתא ביבמות בפרק כיצד (כב ב). אבל הברייתא הזו, או שהיא שנויה כדברי האומר עונשין מן הדין במסכת סנהדרין (נד א), או שאינה מתרצתא:
והטעם במלקות שאר בהמה טמאה, מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאין מפריס פרסה, ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה, אם כן כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה, אין צורך לקל וחומר כלל: עכ"ל הרמב"ן.
ולכאורה י"ל בדעת רש"י, דהנה כבר עמדו בק"ו דבת אביו ובת אמו שהביא הרמב"ן, דגם התם א"צ לק"ו אלא כל בת אביו ובת אמו היא גם בת אביו וגם בת אמו, וידוע ליישב דכיון שסו"ס הוא דבר אחר חולק שם לעצמו וצריך ק"ו וממילא אין מזהירין מן הדין, ומעתה ה"נ הכא דבהמה שאין לה שום סימן היא שם נפרד וצריך ק"ו.
ובדעת הרמב"ן לכאו' צריך לחלק, דהכא הוא ע"ד השלילה שאין לו סימן טהרה, ולכן גם בהמה שאין לה שום סימן היא בכלל בהמה שאין לה סימן זה ובכלל בהמה שאין לה סימן זה, ודו"ק.
ופירש"י, אין לי אלא אלו, שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין, אמרת קל וחומר ומה אלו שיש בהן קצת סימני טהרה אסורות וכו':
והק' הרמב"ן, וז"ל, אבל לפי דעתי אינה עולה כהוגן לפי סוגיות התלמוד, שאם כן לא יהא לוקה על שאר בהמה טמאה, שאינה באה אלא מדין קל וחומר, שאין מזהירין מן הדין. וכך אמרו באחותו שאסר הכתוב אחותו בת אביו או בת אמו (להלן כ יז), והוצרך לרבות בכתוב אחותו שהיא בת אביו ובת אמו אף על פי שבאה בקל וחומר ויש בה שם שתיהן, לומר שאין מזהירין מן הדין, כדאיתא ביבמות בפרק כיצד (כב ב). אבל הברייתא הזו, או שהיא שנויה כדברי האומר עונשין מן הדין במסכת סנהדרין (נד א), או שאינה מתרצתא:
והטעם במלקות שאר בהמה טמאה, מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאין מפריס פרסה, ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה, אם כן כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה, אין צורך לקל וחומר כלל: עכ"ל הרמב"ן.
ולכאורה י"ל בדעת רש"י, דהנה כבר עמדו בק"ו דבת אביו ובת אמו שהביא הרמב"ן, דגם התם א"צ לק"ו אלא כל בת אביו ובת אמו היא גם בת אביו וגם בת אמו, וידוע ליישב דכיון שסו"ס הוא דבר אחר חולק שם לעצמו וצריך ק"ו וממילא אין מזהירין מן הדין, ומעתה ה"נ הכא דבהמה שאין לה שום סימן היא שם נפרד וצריך ק"ו.
ובדעת הרמב"ן לכאו' צריך לחלק, דהכא הוא ע"ד השלילה שאין לו סימן טהרה, ולכן גם בהמה שאין לה שום סימן היא בכלל בהמה שאין לה סימן זה ובכלל בהמה שאין לה סימן זה, ודו"ק.
