ראה איסור מחיקה בשם בן ע"ב אותיות (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תעשון כן לה' אלקיכם (יב ד)

פירש רש"י, ואבדתם את שמם לא תעשון כן, אזהרה למוחק את השם. ובגמ' שבועות מה. "אלו הן שמות שאין נמחקין כגון אל, אלקיך, אלקים, אלקיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, ויוד הי, שדי, צבאות, הרי אלו אין נמחקין". ומכאן הוכיח בספר אהלי יהודה לרבי יהודה נג'אר זצ"ל על הספרי כאן, שהמוחק שם של מ"ב אותיות וכיוצא בזה, אינו חייב מלקות משום מחיקת השם, שהרי התנא לא מנה שם זה בין השמות שאינם נמחקים [וכתב שם, שמכל מקום איסור יש בדבר].

וקשה, הרי שם של מ"ב אותיות הוא שם גמור מן התורה, וכמו שמצינו לענין איסור מגדף, שהמברך שם של מ"ב אותיות חייב, כמבואר בסנהדרין ס. וברש"י שם ד"ה שם בן, וביאר באגרות הרמ"ה שאף על פי ששם בן ארבעים ושתים אותיות לא נכתב בתורה, מכל מקום הוא נמסר למשה רבינו בסיני בכלל תורה שבעל פה. וכן לענין שם בן י"ב אותיות מצינו בקידושין עא. שיכולים הכהנים לברך בו ברכת כהנים, אם כן מבואר שהוא שם גמור מן התורה, ומה נשתנה איסור מחיקה שאין חייבים עליו, מאיסור ברכת השם שחייבים עליו, ומברכת כהנים שיוצאים בה ידי חובה.

ויש לתרץ, על פי מה שהקשה בתוספות רי"ד בקידושין שם, איך רשאים הכהנים לשנות בברכת כהנים ולהזכיר שם בן י"ב אותיות, ומה מועיל שיש לו דין "שם" מן התורה, הרי מכל מקום בברכת כהנים צריכים לומר באותו הלשון שכתוב בתורה, ובתורה כתוב בפסוקי ברכת כהנים שם בן ד' אותיות. ובספר באר ציון קידושין שם כתב ליישב, שהנה מצאנו ששם שכתוב בתורה ביו"ד ה"א, אנו קוראים אותו בשם "אדנות", ולמדים זאת בגמ' בקידושין שם, מדכתיב "זה שמי" וכתיב "זה זכרי", אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת. ועל כל פנים קריאת שם אדנות היא קריאתו של השם הכתוב ביו"ד ה"י [ולכאורה זהו כעין שיש בתורה בהרבה מקומות קרי וכתיב, שאמירת הקרי היא קריאתו של הכתיב, ובחידושי הגרי"ז עה"ת בפרשת ואתחנן כתב שעדיף משאר קרי וכתיב, עי"ש]. והרמב"ם במורה הנבוכים ח"א פרק ס"ב, כתב ששם י"ב אותיות "היו מכנים בו בכל מקום שיהיה מזדמן להם בקריאתם שם בן ארבע אותיות, כמו שנכנה אנחנו היום באל"ף דל"ת". והיינו שההלכה למשה מסיני שנמסר בו שם של י"ב, אינו בתורת שם בפני עצמו, אלא כקריאת שם בן ד' אותיות, וכמו ששם אדנות נחשב כקריאתו של שם זה, כמו שנתבאר. ומעתה מיושבת קושית התוס' רי"ד איך יכולים לברך במקדש בשם זה, כיון שאמירתו נחשב כקריאת השם הכתוב בתורה.

ולפי זה יש לומר, שדעת רש"י היא שגם אמירת שם בן מ"ב אותיות היא כקריאת השם, ולכן המברך שם זה חייב, שנחשב שהזכיר את השם. ומעתה מובן החילוק בין ברכת השם וברכת כהנים לבין איסור מחיקה, משום ששם בן מ"ב אותיות נמסר רק לקריאה, ולא לכתיבה, ולכן לענין ברכת השם הרי קריאתו היא כקריאת השם וחייבין עליו, אבל לגבי כתיבה אין זה שם, ולכן אין חיוב על מחיקתו.​