סוכות, שמח"ת ושמ"ע אתרוג שבלע איסור

[גרינפלד]

כתב השלטה"ג (סוכה לה, ב) שאתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור פסול. והמג"א (סי' תרמט סק"כ) כתב שאינו מוכרח, כיון שהפסול הוא רק כשאיסורו מחמת עצמו, אבל כאן אין איסורו מחמת עצמו. והגרעק"א (בהגהותיו שם) כתב להוכיח כן מהגמ' בסוכה (לה, א).

ואולי היה מקום לדון שהנה יש מחלוקת בחולין (קח, א) בחתיכה שבלעה איסור האם אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה, ולשיטת הר"ן (מג, א מדה"ר) וראשונים נוספים הנידון הוא גם לגבי האם החתיכה עצמה חוזרת להיתר אם יסחט ממנה כל האיסור, וכן להר"ן ועוד ראשונים הנידון הוא בכל האיסורים, וכן ס"ל להשלטה"ג (חולין לד, א מדה"ר אות ב).

וא"כ יש לבאר שהגמ' בסוכה שהוכיח ממנה הגרעק"א שהאתרוג כשר ס"ל שחתתיכה עצמה לא נעשית נבלה, וא"כ האתרוג עצמו נשאר מותר, אבל השלטה"ג פוסק שחתיכה עצמה נעשית נבלה, וא"כ נמצא שהאתרוג אסור. [וצריך תלמוד אם זו סברא נכונה, ואם לא יהא זה לפלפולא בעלמא, ועי' חת"ס (שבת קמ, ב) שגם פלפול שאינו נכון מועיל לזכור את המקורות המובאים בו].​

 

[גרינפלד]

ונידון מעין זה ראיתי באחד האחרונים לעניין שיטת ר' שמעון חולין קכט: שאוכֶל שאסור להאכילו גם לגוי [כמו אבר מן החי או איסורי הנאה שהגוי יכיר לו טובה על זה] לא נחשב כאוכל לגבי קבלת טומאה, מה הדין אוכֶל מותר שנבלע בו טעם של איסור, וכמובן שאין מוכרח לדמות את הדברים.​

 

[גרינפלד]

ובחיים וברכה הביא בשם העונג יו"ט שאם חלק מהאתרוג בלע איסור חלק זה הוא כמאן דליתא ונחשב חסר, ועי"ש עוד שבבלע על ידי כבישה גם נפסל.​

 

[נדיב לב]

הביא בשם העונג יו"ט

לחץ כדי לכווץ...

מסתבר בתשובה ד' הידועה לגבי חוטי ציצית כשרים שהתערבו עם מיעוט חוטים שלא לשמה.