חשוקי חמד פסחים דף קח עמוד א
אכל מצה ולא היסב ושוב בא אליו רבו היאכל שנית
שאלה. דעת השו"ע (סימן תעב ס"ז) שמי שאכל מצה בלא הסיבה לא יצא, ודעת הרמ"א שלכתחילה צריך לאוכלו שוב בהסיבה, ויש לדון מה הדין כשאדם שכח ואכל מצה בלא הסיבה, ואח"כ כשנזכר לאכול שוב, בא אליו רבו ופטור מהסיבה, האם יאכל שנית מצה בלא הסיבה, כיון שעתה אינו רשאי להסב לא יתקן באכילתו השניה מה שפגם בראשונה, או יש לומר שבאכילתו הראשונה לא קיים המצוה כדין, לפי שהיה חייב להסב, ואכל בלא הסיבה. אבל עכשיו כשהגיע רבו, פטור הוא מהסיבה וכשאוכל בפניו בלא הסיבה מקיים המצוה כדין?
תשובה. כעין נידון זה מצינו לגבי מי שלא אמר יעלה ויבא במנחה של ראש חודש, שדנו הראשונים אם צריך להתפלל ערבית שתים, כיון שבין כה לא יזכיר של ראש חודש. ופסק השו"ע (סימן קח סעיף יא) שחייב להתפלל במוצאי ראש חודש פעם נוספת מדין תפילת נדבה, ועיי"ש במשנ"ב (ס"ק לד). ונראה לענ"ד שאף בעניננו יחזור ויאכל בלי הסבה, כיון שבאכילה הראשונה לא יצא ידי חובה, ועתה באכילה השניה מקיים מצוות אכילת מצה כתיקונה. ויש עוד להוסיף דכשאוכלים לפני הרב, דרך החירות הוא לאכול בלי הסיבה, והוי גם כן אכילה דרך חירות הגם שלא היסב (וכמו שכתבנו לעיל), דאל"כ היו צריכים לכתוב הפוסקים שלכתחילה אין לאכול לפני הרב משום שמפסידים מצות הסיבה, ולא שמענו כזאת, ש"מ דהוי דרך חירות.