אלול 'אלול' בישיבת נובהרדוק (1 צופה)

[אחד יחיד]

בישיבת נובהרדוק, בהגיע ימי התשובה, היה אפשר לפגוש בחורים שיצאו אל היער הסמוך, ובכו בקול רעש גדול לאלוקיהם, וצעקו, ככה אל תוך העצים העבותים: "רבונו של עולם, אברמה'לה שלך יודע שחָטָא, אברמה'לה שלך מודה ומתוודה שלא הלך בדרך טובה בזו השנה, אבל עכשיו הוא רוצה לחזור אליך! וגם אתה, השי"ת, יודע שכוונתו טהורה היא, ואין שום דבר העומד מאחורי הרצון להתקרב אליך, אלא הרצון להתקרב! אם אתה לא תעזור לו, לאברמה'לה שלך, מה יהיה עליו, ומה ייצא ממנו? אז אני בוכה ומתייפח לפניך, טאט'א, שתעזור לי לשוב בתשובה שלימה, ושאצא מהאלול הזה, ומימי הדין והרחמים שבעקבותיו, עם שינוי לטובה!".

כך היו הבחורים בנובהרדוק הולכים ביערות, ובוכים, ומתחננים לפני הבורא שיחוס עליהם ויסייעם לחזור בתשובה שלימה. וכך גם אנחנו צריכים לנהוג. אולי לא ללכת ביערות, אבל לצעוק ולבכות אל ה' ולומר לו בפה מלא שאנחנו מצדנו נעשה את כל המאמצים לשוב לפניו, ונשתדל לתקן את כל הקלקולים שעשינו בשנה החולפת, אלא שלשם כך אנחנו צריכים את עזרתו, ובלעדיה לא נצליח להזיז יד ורגל בעולם התשובה.

(קול ברמה, ביטאון רמת אלחנן, גיליון 396)