• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.

התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,791
תודות
17,503
נקודות
895
שמי אברהם ולס. לפני כעשר שנים עבדתי כמלמד בשכונת 'נווה יעקב'. יום אחד, ברצוני להגיע לביתי שבמאה שערים, עצרתי טרמפ, והנהג פתח לי את דלת הרכב ברוחב לב והזמין אותי להיכנס. לא הייתי היחיד. הנהג חיפש אנשים כדי להעלות אותם, והיה נראה שמח להוביל אותם למחוז חפצם.
כך במשך תקופה נסעתי איתו. לא מספיק לומר שהיה לו רצון טוב להיטיב עמי ועם אנשים נוספים בדרך. יותר מדויק לומר שהיתה לו להיטות לדבר. הוא ממש חיפש נוסעים והסיע יהודים ממקום למקום בשמחה, כאילו זה איזה עסק שלו.
התפעלתי וגם תמהתי. כיוון שהוא הסיע אותי הרבה פעמים, וכבר נעשינו ידידים, הרהבתי עוז ושאלתי אותו, "אני רואה שאתה ממש מחפש נוסעים. מה העניין שלך בזה?"
התשובה שלו הפתיעה אותי: "אני עושה את זה אחרי שקיבלתי מסר מן השמים".
עכשיו כבר הסתקרנתי לגמרי. "מה פירוש? אתה נביא?"
הוא חייך. "לא נביא ולא בן נביא, אלא מעשה שהתחיל לפני שנה"... והוא סיפר:
יום אחד, מצאתי בן אדם זרוק על ספסל. זקן גלמוד, לבוש סחבות ללא מכר וגואל. ריחמתי עליו והצעתי לו לבוא אלי הביתה. אני עובד כקבלן בניה, ובאופן אישי הקב"ה בירך אותי בבית גדול. יש לי וילה וגם יחידת דיור קטנה שמכילה כל מה שאדם צריך כדי להסתדר בכבוד. אמרתי לו שיש לי מקום בשבילו, והוא שמח. הוא הגיע לגור אצלי, ומאותו רגע הוא הפך להיות כמו בן משפחה. דאגתי לו לכל מה שהוא צריך, לבגדים ולאוכל. כאשר לא חש בטוב דאגתי לו גם לרופאים ולתרופות. הוא התגורר אצלי במשך כשנה. יום אחד הוא אומר לי "אני מרגיש שימי ספורים ואני רוצה להכיר לך טובה על החסד שגמלת איתי, אבל יש לי בעיה.
כמו שאתה רואה אני עני וגלמוד ואין לי שום דבר. לא אוכל להשאיר לך כלום בירושה, ועם כל זה אני רוצה לתת לך דבר מה. מה אתן לך?"
"תתן לי תקיעת כף", העזתי לבקש, "שתבוא לספר לי מה עלה בדינך בבית דין של מעלה". הוא נתן לי תקיעת כף, ואחרי תקופה הוא נפטר לבית עולמו.
עברו כמה חודשים. כמעט התייאשתי מבואו של הזקן, עד שלילה אחד הוא פשוט הופיע בחלומי. "באתי במיוחד אליך", הוא אמר לי, "תדע לך שביקשת דבר קשה מאד, אל תעשה את זה שוב.
קודם כל, אין זה דבר קל לקבל רשות לרדת, אבל גם אחרי שקיבלתי רשות, לא רציתי לעשות זאת. כל כך טוב שם למעלה, ולרדת לכאן אלו ייסורים גדולים לנשמה. בכל זאת, כיון שהצלת אותי והבטחתי לך, הייתי מוכרח לבוא. אין לי רשות לספר לך מה קורה שם, בבית דין של מעלה, אבל בגלל מצות החסד שעשית עימי הרשו לי לומר לך דבר אחד.
תדע שבכל מצוה שאדם עושה, תפילה, תורה, ציצית, שבת וכו', אם בן אדם עושה את זה עם פניות, לשם כבוד, השכר של המצוה יורד. ממש נופלות חתיכות מהמצוה. לעומת זאת אם אתה עושה חסד, אפילו עם פניות, ואפילו עם כבוד, המצוה נשארת שלך בשלמות. החסד חשוב מאד בשמים".
זהו, זה המסר שקבלתי משמים – אמר לי הקבלן – ומאז אני מקדיש בכל יום שעה של עשיית חסד.
שעה ביום אני מסתובב עם האוטו ומחפש אנשים כדי להסיע אותם. את המסר שהקבלן העביר לי אני ממשיך להעביר הלאה. כמה החסד חשוב בשמים.
(גל' השגחה פרטית - פר' משפטים פ"א, גליון מחוברים)​
 
שמי אברהם ולס. לפני כעשר שנים עבדתי כמלמד בשכונת 'נווה יעקב'. יום אחד, ברצוני להגיע לביתי שבמאה שערים, עצרתי טרמפ, והנהג פתח לי את דלת הרכב ברוחב לב והזמין אותי להיכנס. לא הייתי היחיד. הנהג חיפש אנשים כדי להעלות אותם, והיה נראה שמח להוביל אותם למחוז חפצם.
כך במשך תקופה נסעתי איתו. לא מספיק לומר שהיה לו רצון טוב להיטיב עמי ועם אנשים נוספים בדרך. יותר מדויק לומר שהיתה לו להיטות לדבר. הוא ממש חיפש נוסעים והסיע יהודים ממקום למקום בשמחה, כאילו זה איזה עסק שלו.
התפעלתי וגם תמהתי. כיוון שהוא הסיע אותי הרבה פעמים, וכבר נעשינו ידידים, הרהבתי עוז ושאלתי אותו, "אני רואה שאתה ממש מחפש נוסעים. מה העניין שלך בזה?"
התשובה שלו הפתיעה אותי: "אני עושה את זה אחרי שקיבלתי מסר מן השמים".
עכשיו כבר הסתקרנתי לגמרי. "מה פירוש? אתה נביא?"
הוא חייך. "לא נביא ולא בן נביא, אלא מעשה שהתחיל לפני שנה"... והוא סיפר:
יום אחד, מצאתי בן אדם זרוק על ספסל. זקן גלמוד, לבוש סחבות ללא מכר וגואל. ריחמתי עליו והצעתי לו לבוא אלי הביתה. אני עובד כקבלן בניה, ובאופן אישי הקב"ה בירך אותי בבית גדול. יש לי וילה וגם יחידת דיור קטנה שמכילה כל מה שאדם צריך כדי להסתדר בכבוד. אמרתי לו שיש לי מקום בשבילו, והוא שמח. הוא הגיע לגור אצלי, ומאותו רגע הוא הפך להיות כמו בן משפחה. דאגתי לו לכל מה שהוא צריך, לבגדים ולאוכל. כאשר לא חש בטוב דאגתי לו גם לרופאים ולתרופות. הוא התגורר אצלי במשך כשנה. יום אחד הוא אומר לי "אני מרגיש שימי ספורים ואני רוצה להכיר לך טובה על החסד שגמלת איתי, אבל יש לי בעיה.
כמו שאתה רואה אני עני וגלמוד ואין לי שום דבר. לא אוכל להשאיר לך כלום בירושה, ועם כל זה אני רוצה לתת לך דבר מה. מה אתן לך?"
"תתן לי תקיעת כף", העזתי לבקש, "שתבוא לספר לי מה עלה בדינך בבית דין של מעלה". הוא נתן לי תקיעת כף, ואחרי תקופה הוא נפטר לבית עולמו.
עברו כמה חודשים. כמעט התייאשתי מבואו של הזקן, עד שלילה אחד הוא פשוט הופיע בחלומי. "באתי במיוחד אליך", הוא אמר לי, "תדע לך שביקשת דבר קשה מאד, אל תעשה את זה שוב.
קודם כל, אין זה דבר קל לקבל רשות לרדת, אבל גם אחרי שקיבלתי רשות, לא רציתי לעשות זאת. כל כך טוב שם למעלה, ולרדת לכאן אלו ייסורים גדולים לנשמה. בכל זאת, כיון שהצלת אותי והבטחתי לך, הייתי מוכרח לבוא. אין לי רשות לספר לך מה קורה שם, בבית דין של מעלה, אבל בגלל מצות החסד שעשית עימי הרשו לי לומר לך דבר אחד.
תדע שבכל מצוה שאדם עושה, תפילה, תורה, ציצית, שבת וכו', אם בן אדם עושה את זה עם פניות, לשם כבוד, השכר של המצוה יורד. ממש נופלות חתיכות מהמצוה. לעומת זאת אם אתה עושה חסד, אפילו עם פניות, ואפילו עם כבוד, המצוה נשארת שלך בשלמות. החסד חשוב מאד בשמים".
זהו, זה המסר שקבלתי משמים – אמר לי הקבלן – ומאז אני מקדיש בכל יום שעה של עשיית חסד.
שעה ביום אני מסתובב עם האוטו ומחפש אנשים כדי להסיע אותם. את המסר שהקבלן העביר לי אני ממשיך להעביר הלאה. כמה החסד חשוב בשמים.
(גל' השגחה פרטית - פר' משפטים פ"א, גליון מחוברים)​
לכאו' ה'מהלך' של 'המצווה הזאת הכי שווה' ולכן כדאי להשקיע רק בה, הוא הפך רצון הבוי"ת, כמו דאי' באבות:
וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.
ואומר:
אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃
ואומר רש"י:
כך דרשוהו חכמים: סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן, כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה, ויניח שאר המצות. וזה פתרונו, כדי שלא תפלס אורחות התורה - אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך 'נעו מעגלותיה' - הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם:
 
לכאו' ה'מהלך' של 'המצווה הזאת הכי שווה' ולכן כדאי להשקיע רק בה, הוא הפך רצון הבוי"ת, כמו דאי' באבות:
וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת.
ואומר:
אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃
ואומר רש"י:
כך דרשוהו חכמים: סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן, כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה, ויניח שאר המצות. וזה פתרונו, כדי שלא תפלס אורחות התורה - אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך 'נעו מעגלותיה' - הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם:
מאידך
כבר בחז"ל מוצאים הרבה בשבח מצוות מסוימות,
וכגון מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים,
ורבינו ה'אהבת חסד' האריך בדברי חז"ל בשבח הגמ"ח, דברים שלא בהכרח מצאנו על מצוות אחרות.

ובאמת צריך ליישב כל מאחז"ל אלו עם המשנה באבות, וצ"ת.
 
מאידך
כבר בחז"ל מוצאים הרבה בשבח מצוות מסוימות,
וכגון מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים,
ורבינו ה'אהבת חסד' האריך בדברי חז"ל בשבח הגמ"ח, דברים שלא בהכרח מצאנו על מצוות אחרות.

ובאמת צריך ליישב כל מאחז"ל אלו עם המשנה באבות, וצ"ת.
לשבח מצווה אחת - כן.
לומר שמצווה זו גוברת על כל המצוות - לא.
כדי שלא יעסקו רק בה כל היום.
כך כשבן אדם אומר "נודע לי שגמ"ח יש בה מעלה על כל המצוות, ולכן אני יעסוק בה יותר מהכל" זה הפך רצון התורה.
 
לומר שמצווה זו גוברת על כל המצוות - לא.
וכשאמר מיכה (ו,ח) בשם ד'
'הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד'
- לא נאמר כאן שיש חשיבות לדברים אלו יתר על כל שאר המצוות?
 
לשבח מצווה אחת - כן.
לומר שמצווה זו גוברת על כל המצוות - לא.
כדי שלא יעסקו רק בה כל היום.
כך כשבן אדם אומר "נודע לי שגמ"ח יש בה מעלה על כל המצוות, ולכן אני יעסוק בה יותר מהכל" זה הפך רצון התורה.
מה לגבי מצוות תלמוד תורה?
לכאורה החריגו אותה חז"ל ממה שמר אמר לעייל.
בין אם זה בירושלמי על "כל חפצים" ובכל חפצייך" כידוע, ובין אם זה במספר מימרות בסגנון דומה כגון גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, מכיבוד אב ואם, מבניין ביהמ"ק וכו'.
 
מה לגבי מצוות תלמוד תורה?
לכאורה החריגו אותה חז"ל ממה שמר אמר לעייל.
בין אם זה בירושלמי על "כל חפצים" ובכל חפצייך" כידוע, ובין אם זה במספר מימרות בסגנון דומה כגון גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, מכיבוד אב ואם, מבניין ביהמ"ק וכו'.
נכון, כי מצוות תלמוד תורה מיועדת שיעסקו בה כל היום..
 
רמב"ם בפהמ"ש אבות ב' א'
ואח"כ אמר ואע"פ שלא התבאר שיעור חבוב מצוה על מצוה יש בהן צד הקשה והוא שכל מצות עשה שתמצא אותה שיתחייב העובר עליה עונש גדול דע שבעשייתה ג"כ שכר גדול המשל בו שהמילה וקרבן פסח ושביתה בשביעית ועשיית מעקה כל אלו מצות עשה אבל חיוב העושה מלאכה בשבת סקילה ואשר מבטל מילה או קרבן במועד חייב כרת והמשים דמים בביתו לאו והוא אמרו ולא תשים דמים בביתך ומזה תדע ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה ושכר המילה יותר גדול אצל השי"ת משכר עשיית המעקה והוא ענין אמרו והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וג"כ אמר שכר עבירה כשלא תעשה אותה גם זה לא התבאר אמנם תלמדהו מענשה שהחטא אשר ענש עושהו גדול שכר הנחתו כפי הערך ההוא מן הגודל כמו שהתבאר בקדושין באמרם כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכבר ביארנוהו שם ולשון התורה בהיות המעשים ידועים אצלו יתברך כמו שמשה רבינו עליו השלום אמר מספרך אשר כתבת
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓