- הודעות
- 4,791
- תודות
- 17,503
- נקודות
- 895
שמי אברהם ולס. לפני כעשר שנים עבדתי כמלמד בשכונת 'נווה יעקב'. יום אחד, ברצוני להגיע לביתי שבמאה שערים, עצרתי טרמפ, והנהג פתח לי את דלת הרכב ברוחב לב והזמין אותי להיכנס. לא הייתי היחיד. הנהג חיפש אנשים כדי להעלות אותם, והיה נראה שמח להוביל אותם למחוז חפצם.
כך במשך תקופה נסעתי איתו. לא מספיק לומר שהיה לו רצון טוב להיטיב עמי ועם אנשים נוספים בדרך. יותר מדויק לומר שהיתה לו להיטות לדבר. הוא ממש חיפש נוסעים והסיע יהודים ממקום למקום בשמחה, כאילו זה איזה עסק שלו.
התפעלתי וגם תמהתי. כיוון שהוא הסיע אותי הרבה פעמים, וכבר נעשינו ידידים, הרהבתי עוז ושאלתי אותו, "אני רואה שאתה ממש מחפש נוסעים. מה העניין שלך בזה?"
התשובה שלו הפתיעה אותי: "אני עושה את זה אחרי שקיבלתי מסר מן השמים".
עכשיו כבר הסתקרנתי לגמרי. "מה פירוש? אתה נביא?"
הוא חייך. "לא נביא ולא בן נביא, אלא מעשה שהתחיל לפני שנה"... והוא סיפר:
יום אחד, מצאתי בן אדם זרוק על ספסל. זקן גלמוד, לבוש סחבות ללא מכר וגואל. ריחמתי עליו והצעתי לו לבוא אלי הביתה. אני עובד כקבלן בניה, ובאופן אישי הקב"ה בירך אותי בבית גדול. יש לי וילה וגם יחידת דיור קטנה שמכילה כל מה שאדם צריך כדי להסתדר בכבוד. אמרתי לו שיש לי מקום בשבילו, והוא שמח. הוא הגיע לגור אצלי, ומאותו רגע הוא הפך להיות כמו בן משפחה. דאגתי לו לכל מה שהוא צריך, לבגדים ולאוכל. כאשר לא חש בטוב דאגתי לו גם לרופאים ולתרופות. הוא התגורר אצלי במשך כשנה. יום אחד הוא אומר לי "אני מרגיש שימי ספורים ואני רוצה להכיר לך טובה על החסד שגמלת איתי, אבל יש לי בעיה.
כמו שאתה רואה אני עני וגלמוד ואין לי שום דבר. לא אוכל להשאיר לך כלום בירושה, ועם כל זה אני רוצה לתת לך דבר מה. מה אתן לך?"
"תתן לי תקיעת כף", העזתי לבקש, "שתבוא לספר לי מה עלה בדינך בבית דין של מעלה". הוא נתן לי תקיעת כף, ואחרי תקופה הוא נפטר לבית עולמו.
עברו כמה חודשים. כמעט התייאשתי מבואו של הזקן, עד שלילה אחד הוא פשוט הופיע בחלומי. "באתי במיוחד אליך", הוא אמר לי, "תדע לך שביקשת דבר קשה מאד, אל תעשה את זה שוב.
קודם כל, אין זה דבר קל לקבל רשות לרדת, אבל גם אחרי שקיבלתי רשות, לא רציתי לעשות זאת. כל כך טוב שם למעלה, ולרדת לכאן אלו ייסורים גדולים לנשמה. בכל זאת, כיון שהצלת אותי והבטחתי לך, הייתי מוכרח לבוא. אין לי רשות לספר לך מה קורה שם, בבית דין של מעלה, אבל בגלל מצות החסד שעשית עימי הרשו לי לומר לך דבר אחד.
תדע שבכל מצוה שאדם עושה, תפילה, תורה, ציצית, שבת וכו', אם בן אדם עושה את זה עם פניות, לשם כבוד, השכר של המצוה יורד. ממש נופלות חתיכות מהמצוה. לעומת זאת אם אתה עושה חסד, אפילו עם פניות, ואפילו עם כבוד, המצוה נשארת שלך בשלמות. החסד חשוב מאד בשמים".
זהו, זה המסר שקבלתי משמים – אמר לי הקבלן – ומאז אני מקדיש בכל יום שעה של עשיית חסד.
שעה ביום אני מסתובב עם האוטו ומחפש אנשים כדי להסיע אותם. את המסר שהקבלן העביר לי אני ממשיך להעביר הלאה. כמה החסד חשוב בשמים.
(גל' השגחה פרטית - פר' משפטים פ"א, גליון מחוברים)
כך במשך תקופה נסעתי איתו. לא מספיק לומר שהיה לו רצון טוב להיטיב עמי ועם אנשים נוספים בדרך. יותר מדויק לומר שהיתה לו להיטות לדבר. הוא ממש חיפש נוסעים והסיע יהודים ממקום למקום בשמחה, כאילו זה איזה עסק שלו.
התפעלתי וגם תמהתי. כיוון שהוא הסיע אותי הרבה פעמים, וכבר נעשינו ידידים, הרהבתי עוז ושאלתי אותו, "אני רואה שאתה ממש מחפש נוסעים. מה העניין שלך בזה?"
התשובה שלו הפתיעה אותי: "אני עושה את זה אחרי שקיבלתי מסר מן השמים".
עכשיו כבר הסתקרנתי לגמרי. "מה פירוש? אתה נביא?"
הוא חייך. "לא נביא ולא בן נביא, אלא מעשה שהתחיל לפני שנה"... והוא סיפר:
יום אחד, מצאתי בן אדם זרוק על ספסל. זקן גלמוד, לבוש סחבות ללא מכר וגואל. ריחמתי עליו והצעתי לו לבוא אלי הביתה. אני עובד כקבלן בניה, ובאופן אישי הקב"ה בירך אותי בבית גדול. יש לי וילה וגם יחידת דיור קטנה שמכילה כל מה שאדם צריך כדי להסתדר בכבוד. אמרתי לו שיש לי מקום בשבילו, והוא שמח. הוא הגיע לגור אצלי, ומאותו רגע הוא הפך להיות כמו בן משפחה. דאגתי לו לכל מה שהוא צריך, לבגדים ולאוכל. כאשר לא חש בטוב דאגתי לו גם לרופאים ולתרופות. הוא התגורר אצלי במשך כשנה. יום אחד הוא אומר לי "אני מרגיש שימי ספורים ואני רוצה להכיר לך טובה על החסד שגמלת איתי, אבל יש לי בעיה.
כמו שאתה רואה אני עני וגלמוד ואין לי שום דבר. לא אוכל להשאיר לך כלום בירושה, ועם כל זה אני רוצה לתת לך דבר מה. מה אתן לך?"
"תתן לי תקיעת כף", העזתי לבקש, "שתבוא לספר לי מה עלה בדינך בבית דין של מעלה". הוא נתן לי תקיעת כף, ואחרי תקופה הוא נפטר לבית עולמו.
עברו כמה חודשים. כמעט התייאשתי מבואו של הזקן, עד שלילה אחד הוא פשוט הופיע בחלומי. "באתי במיוחד אליך", הוא אמר לי, "תדע לך שביקשת דבר קשה מאד, אל תעשה את זה שוב.
קודם כל, אין זה דבר קל לקבל רשות לרדת, אבל גם אחרי שקיבלתי רשות, לא רציתי לעשות זאת. כל כך טוב שם למעלה, ולרדת לכאן אלו ייסורים גדולים לנשמה. בכל זאת, כיון שהצלת אותי והבטחתי לך, הייתי מוכרח לבוא. אין לי רשות לספר לך מה קורה שם, בבית דין של מעלה, אבל בגלל מצות החסד שעשית עימי הרשו לי לומר לך דבר אחד.
תדע שבכל מצוה שאדם עושה, תפילה, תורה, ציצית, שבת וכו', אם בן אדם עושה את זה עם פניות, לשם כבוד, השכר של המצוה יורד. ממש נופלות חתיכות מהמצוה. לעומת זאת אם אתה עושה חסד, אפילו עם פניות, ואפילו עם כבוד, המצוה נשארת שלך בשלמות. החסד חשוב מאד בשמים".
זהו, זה המסר שקבלתי משמים – אמר לי הקבלן – ומאז אני מקדיש בכל יום שעה של עשיית חסד.
שעה ביום אני מסתובב עם האוטו ומחפש אנשים כדי להסיע אותם. את המסר שהקבלן העביר לי אני ממשיך להעביר הלאה. כמה החסד חשוב בשמים.
(גל' השגחה פרטית - פר' משפטים פ"א, גליון מחוברים)