אמונה או ידיעה

[חד מבתראי]

רבנו הרמח"ל בתחילת ספרו דעת תבונות כותב:



"(א) אמרה הנשמה - תאותי ורצוני להתישב על קצת דברים מאותם שנאמר בהם (דברים ד, לט), "והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים", הרי הם מעיקרי אמונתנו שחייב כל האדם לרדוף אחרי ידיעתם, כל אשר תשיג ידו.

(ב) .אמר השכל - אנה פניך מועדות? הנה העיקרים הם י"ג, ועל איזה מהם תרצי להתבונן ?.

(ג) אמרה הנשמה - הנה כל העיקרים הי"ג הנה הם מאומתים אצלי בלי שום ספק כלל; אבל יש מהם שהם מאומתים לי וגם מובנים, ויש מהם שהם מאומתים לי באמונה, אך לא מבוארים מן ההבנה והידיעה.

(ד) .אמר השכל - איזה מאומתים לך, ואיזה מבוארים לך?.

(ה) אמרה הנשמה - הנה מציאות ה', יחודו, נצחיותו, והיותו חוץ מן הגוף וכל מקרי גוף, חידוש העולם, נבואה, נבואת משה, תורה מן השמים ונצחיותה שלא תשתנה - כל הדברים האלה אני מאמנת ואני מבינתם, ואיני צריכה בהם ביאור; אבל ההשגחה, שכר ועונש, ביאת המשיח ותחיית המתים - מאמנת אני ודאי מפני חובת הדת, אבל הייתי חפצה לסבור בהם סברא שאשקוט בה." דהיינו שרוב עיקרי האמונה יותר שייך לקרוא להם ידיעה מכיון שהם מאומתים בהגיון פשוט ( העיקרים הנוגעים למציאותו יתברך) או במציאות (מה שנוגע לתורה מן השמים, נבואה וכו'). מה שאין כן בעיקרים של השגחה, שכר ועונש, ביאת המשיח ותחיית המתים שמהמציאות עלולים לחשוב להיפך ח"ו שם שייכת האמונה דהיינו אמון בה' יתברך שהוא מוביל את כל המציאות לטובה ויגמול טוב לצדיקים ורע לרשעים וסופו של דבר יבוא התיקון השלם ובילע המוות לנצח.

לחץ כדי לכווץ...

קשה לומר שכוונתו ש"זה לא ניתן להוכחה" לאחר שקדמו לו מספר מחכמי ישראל שחיברו ספרים שהוכיחו עקרים אל, והוא לא טרח להכחישם.
למיטב הבנתי הדלה, הרמח"ל מבאר שהשכל מתקשה להבין מדוע עקרים אלו נצרכים. דהיינו, סברא מדוע נדרש העונש, ולא להוכיח אמיתותו.

 

[נחל נובע]

א. זה לא מהטבע.
ב. לא יתכן אחרת, שמה?
שים לב מה הרמב"ם אומר-
אם הוא לא מצוי, לא יתכן מציאות כלל.
מה זה שייך לטבע ונס?

בכל מקרה,
צודק הרב @חד מבתראי
שאין מה לנסות להסביר לך.
אתה ממילא לא תבין, וטענותיך אינם רלונטיות כלל,
מכאן והלאה אענה לך רק אם תשובותיך יקדמו אותנו, למקום רלוונטי.
תודה בכל אופן

לחץ כדי לכווץ...

קשה לומר שכוונתו ש"זה לא ניתן להוכחה" לאחר שקדמו לו מספר מחכמי ישראל שחיברו ספרים שהוכיחו עקרים אל, והוא לא טרח להכחישם.
למיטב הבנתי הדלה, הרמח"ל מבאר שהשכל מתקשה להבין מדוע עקרים אלו נצרכים. דהיינו, סברא מדוע נדרש העונש, ולא להוכיח אמיתותו.

לחץ כדי לכווץ...

זה שראוי לגמול טוב לצדיקים ורע לרשעים זה פשוט מצד זה שה' הוא טוב ומיטיב ואלוקי אמת ופשוט שיגמול לכל אחד כראוי לו, הרמח"ל מתמודד עם השאלה של מדוע השכר ועונש לא ניכר במציאות וישנה נמיאות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו: והנה דבריו בדעת תבונות:

(ו) .אמר השכל - מהו המתקשה לך בזה?.

(ז) אמרה הנשמה - המסיבות הגדולות המתהפכות בעולם המראות תמיד לכאורה הפך ההשגחה ח"ו. כל שכן שאין הסברא רואה סוף הענינים להיכן הם מגיעים, מה רוצה האדון ב"ה בבריותיו, ולמה הוא מנהלם, ומה אחרית כל אלה; כי מעשי ה' ית' נראה בהם רוחב כל כך גדול שאין שום לב מכיל אותם. והייתי רוצה שתלמדני דרך ישרה להבין יושר הענינים האלה, מבלתי נטות ימין ושמאל.

(ח) .אמר השכל - אבל יש בכאן דברים קשים ועמוקים מאד, כגון, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, שנתקשו על גדולי החכמים והנביאים, ואפילו למשה רבנו ע"ה, שאי אפשר להשיגם.

(ט) אמרה הנשמה - הפרטים שלא אוכל להבין - הנה אניח. אך שהכללים לפחות יהיו בידי ישרים, שאדע על כל פנים עצה וסברא ישרה בכל רוחב הדברים האלה. ואז מה שלא תשיגהו ידיעתי - אומר לעצמי, לא עליך המלאכה לגמור.

 

[חד מבתראי]

זה שראוי לגמול טוב לצדיקים ורע לרשעים זה פשוט מצד זה שה' הוא טוב ומיטיב ואלוקי אמת ופשוט שיגמול לכל אחד כראוי לו, הרמח"ל מתמודד עם השאלה של מדוע השכר ועונש לא ניכר במציאות וישנה נמיאות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו: והנה דבריו בדעת תבונות:

(ו) .אמר השכל - מהו המתקשה לך בזה?.

(ז) אמרה הנשמה - המסיבות הגדולות המתהפכות בעולם המראות תמיד לכאורה הפך ההשגחה ח"ו. כל שכן שאין הסברא רואה סוף הענינים להיכן הם מגיעים, מה רוצה האדון ב"ה בבריותיו, ולמה הוא מנהלם, ומה אחרית כל אלה; כי מעשי ה' ית' נראה בהם רוחב כל כך גדול שאין שום לב מכיל אותם. והייתי רוצה שתלמדני דרך ישרה להבין יושר הענינים האלה, מבלתי נטות ימין ושמאל.

(ח) .אמר השכל - אבל יש בכאן דברים קשים ועמוקים מאד, כגון, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, שנתקשו על גדולי החכמים והנביאים, ואפילו למשה רבנו ע"ה, שאי אפשר להשיגם.

(ט) אמרה הנשמה - הפרטים שלא אוכל להבין - הנה אניח. אך שהכללים לפחות יהיו בידי ישרים, שאדע על כל פנים עצה וסברא ישרה בכל רוחב הדברים האלה. ואז מה שלא תשיגהו ידיעתי - אומר לעצמי, לא עליך המלאכה לגמור.

לחץ כדי לכווץ...

לפי הבנתי, השאלה כיצד זה עובד, ולמה זה עובד. לא האם זה עובד.
(ואם כן, הקושיא היא מכוח המציאות, ולא מכוח הסברא)

 

[זושא]

לענ"ד הבסיס הוא אמונה, אדם צריך להתחיל באמונה, לאחר שיש אמונה אדם יכול לבסס את זה למצב ידיעה, דהיינו להכניס את האמונה למצב של חיבור לחיי המעשה (ידיעה לשון חיבור - כמו וידע אדם את חוה)
למשל אדם מספר לי שיש חתול מאחורי הפח, עכשיו אני מאמין לו שיש חתול, לאחר שהסתכלתי וראיתי שאכן יש חתול, עכשיו אני יודע.
כך לאחר שאני מאמין שהשי"ת מהווה את העולם ומנהלו בהשגחה פרטית,
עכשיו אני יכול גם לראות את מציאות השגחת ה' בעולם.

 

[יעקב ירושלמי]

לענ"ד הבסיס הוא אמונה, אדם צריך להתחיל באמונה, לאחר שיש אמונה אדם יכול לבסס את זה למצב ידיעה, דהיינו להכניס את האמונה למצב של חיבור לחיי המעשה (ידיעה לשון חיבור - כמו וידע אדם את חוה)
למשל אדם מספר לי שיש חתול מאחורי הפח, עכשיו אני מאמין לו שיש חתול, לאחר שהסתכלתי וראיתי שאכן יש חתול, עכשיו אני יודע.
כך לאחר שאני מאמין שהשי"ת מהווה את העולם ומנהלו בהשגחה פרטית,
עכשיו אני יכול גם לראות את מציאות השגחת ה' בעולם.

לחץ כדי לכווץ...

אם כשאתה אומר 'ידיעה' אתה מתכוון כדבריך לחיבור ניחא, אבל לגבי 'ידיעה' במובן של שכנוע וברירות מוחלטת ביחס למציאות, האם שייך אמונה בלעדיה? (כמובן שאין בעיה בכך שעצם המציאות של מסורת של העם או לחילופין הסתמכות על אדם אמין בעיני המסתמך היא תהווה הבירור השכלי המוחלט, ואין הבירור השכלי המוחלט חייב להיות סתם בניתוח עיוור של המציאות מיניה וביה. וכמו שאדם יודע בבירור מוחלט בן כמה הוא למרות שהוא סומך בזה רק על ההורים שלו.)

 

[בד קודש]

לענ"ד הבסיס הוא אמונה, אדם צריך להתחיל באמונה, לאחר שיש אמונה אדם יכול לבסס את זה למצב ידיעה, דהיינו להכניס את האמונה למצב של חיבור לחיי המעשה (ידיעה לשון חיבור - כמו וידע אדם את חוה)
למשל אדם מספר לי שיש חתול מאחורי הפח, עכשיו אני מאמין לו שיש חתול, לאחר שהסתכלתי וראיתי שאכן יש חתול, עכשיו אני יודע.
כך לאחר שאני מאמין שהשי"ת מהווה את העולם ומנהלו בהשגחה פרטית,
עכשיו אני יכול גם לראות את מציאות השגחת ה' בעולם.

לחץ כדי לכווץ...

דווקא לפי האור יחזקאל - החיבור הוא הנקרא בלשון התורה 'אמונה'.
אבל מה שאתה קורא אמונה, היינו הליכה עיוורת אחר מה שאמרו לך, כמדומה שאין בה מאום.

וכשאני אומר אין בה מאום, לא הכוונה שמי שלא יודע ומבין הבורא מרשה לו לכפור,
אלא שמי שמבין ויודע, יכול לומר - "אם תוכיח לי הפוך - אכפור".

 

[ירא אלקים]

לענ"ד הבסיס הוא אמונה, אדם צריך להתחיל באמונה, לאחר שיש אמונה אדם יכול לבסס את זה למצב ידיעה, דהיינו להכניס את האמונה למצב של חיבור לחיי המעשה (ידיעה לשון חיבור - כמו וידע אדם את חוה)
למשל אדם מספר לי שיש חתול מאחורי הפח, עכשיו אני מאמין לו שיש חתול, לאחר שהסתכלתי וראיתי שאכן יש חתול, עכשיו אני יודע.
כך לאחר שאני מאמין שהשי"ת מהווה את העולם ומנהלו בהשגחה פרטית,
עכשיו אני יכול גם לראות את מציאות השגחת ה' בעולם.

לחץ כדי לכווץ...

ההיפך הוא הנכון, כי אין סיבה שאדם יאמין סתם, אלא אחר שנתברר לאדם מציאותו של אין סוף ב"ה, ושנתן תורה לישראל.
אף דברים שאינו מבין שיייך שיאמין בהם, וזה פשוט שאחרי שברור יסוד מסוים גם הרבה קושיות אינם מורידים אותו.

בהקשר לנודע מד' הרמב"ם על השינוי בלשונו בין סה"מ לי"ד, שמעתי בשם הגרד"צ הילמן זללה"ה שי"ד מחברים הניפו ידם לבאר הדבר,
אך המשותף לכולם הוא שלא ידעו שאין סה"מ לשון הרמב"ם אלא תרגומו משפת ארצות המערב, וכמדומני שהמילה היא אתאקד,
והכוונה [ לפי איך שגוגל תרגם לי] למשוכנע, ולפי"ז לק"מ ונתיישבו הדברים.
אמנם נראה ברור ששלב נוסף במצוות האמונה היא על הדברים שאינם נתפסים בשכל אנושי.

 

[גלגולים]

@AI אוצר תוכל לסכם את האשכול?