אפשר לחזור הביתה...

[התורה]

וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (שמות לג, ז). מִכָּאן לִמְבַקֵּש פְּנֵי זָקֵן כִּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה (רש"י).

בדברי רש"י אלו למדנו על החשיבות והמעלה הנשגבה שיש בקבלת פניהם של זקני וחכמי ישראל, גדולי תורה ועמליה, עד כדי כך שההולך אליהם, לראותם ולקבל פניהם, נחשב כמקבל פני השכינה! ואכן כך נהגו יראי ה' מדור לדור, ללכת עם בניהם עמם, לשחר את פניהם של זקני וגדולי התורה, להתבשם מקדושתם וליהנות מזיו אורם.
רב העיר 'טיקטין', הגה"ק רבי משה זאב מרגליות זצ"ל, ובעל 'מראות הצובאות', השתוקק מאד לחזות בפניו של הגה"ק רבי חיים מוולוז'ין זי"ע. לאחר שהיה בידו מעות להוצאות הדרך, עלה על הרכבת ויצא לדרכו. כשירד בתחנת הרכבת בוולוז'ין, פגש בו יהודי בעל צורה ושאלו למבוקשו. היה זה לא אחר מאשר רבי חיים מוולוז'ין בכבודו ובעצמו, שראה על פני האורח, רבי משה זאב, שהוא יהודי מורם מעם. נטל רבי חיים את מטלטליו של האורח ומיהר להובילם לביתו, ללא אומר ודברים.

רק כשהגיעו לבית, התעורר 'החשד' אצל רבי משה זאב אודותו דמותו של בעל הבית... 'האתה הוא זה רבי חיים מוולוז'ין?' שאל. כאשר השיב רבי חיים בחיוב, נענה רבי משה זאב: 'אם כך, כבר השגתי מה שרציתי להשיג בביקורי כאן, ועתה אני חוזר תיכף ומיד לביתי...' ותיכף פנה לצאת לתחנת הרכבת חזרה לביתו, לאחר שהשלים את מטרתו לקבל פני גדול התורה
תורה שבכתב​