ויקהל אריכות התורה בפרשיות המשכן (1 צופה)

[אמר ליה]

רציתי להעלות בפני התלמידי חכמים את תמיהתי זה מכבר, מדוע התורה מאריכה כל כך בפרשיות המשכן עם פירוט של כל פרטי הדינים, מה שלא מצינו כעין זה בתורה. הלא רק לשם דוגמא בבריאת העולם התורה כותבת רק 31 פסוקים.
וביותר שהרי הרבה מהדינים כלל לא נוגעים למעשה, דהתינח גבי הכלים אפשר לומר דהוא בשביל בית המקדש הראשון והשני והשלישי שיבב"א. אבל כל ענין החצר הקלעים וכו' מדוע להאריך כל כך, ובפרט שהתורה גם חוזרת על עצמה בפרשיות ויקהל פקודי ויש לעמוד על סוד הדבר
אשמח אם מישהו מהלומדים המופלאים יאיר את עיני או יכוון לאיזה מ"מ.

 

[יוסף צ. הירשמן]

לכאורה פרשת המשכן חשובה עבורינו יותר מבריאת העולם, כי בריאת העולם היתה על ידי ה', ואין לנו רשות לדרוש בה, ואילו פרשת המשכן נועדה עבורנו, ללמדנו איך לשכן השכינה בארץ, ולכן האריכה התורה בענין המשכן הרבה, כי עלינו לעיין בה ולהוציא מתוכה הנהגה לעצמנו, ועיין בספר הזוהר הק' פרשת תרומה אריכות נפלאה ביותר, וביתר ביאור יעויין בפירוש המלבי"ם שם.

 

[יוסף צ. הירשמן]

רבינו בחיי שמות (פרק לח פסוק ט):
ודע כי הספור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורחבן וקומתן, אף על פי שאין בהמ"ק קיים מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה, ותורה היא וללמוד אנו צריכין,
וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות: כי כל המתעסק בלמוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמו, הוא שאמרו: (מנחות קי א) כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת, וכן כלם.
הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולותו לפניו כאלו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח, וה"ה בספור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, עאכ"ו אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם,
והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה: (תהלים מח, יג - יד) "סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה, שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון", ובזכות הסבוב וההקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר: (שם, טו) "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות".

ספר הכוזרי (מאמר ה אות כז):
ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.