אמור מי זוכה ביותר לאריכות ימים?

[התורה]

דיוק בלשון הפסוק בפרשת אמור שמשמש כמקור לחידוש מרעיש ולפיו האנשים חיים יותר מנשים. וגם: מה הקשר בין מיעוט שיחה לאריכות ימים ושנים?​

בתחילת פרשת אמור נאמר (כא, א) אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וגו' לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וגו'. המפרשים מדקדקים, שהרי בכל מקום בתורה הקדים הכתוב את הזכר לנקבה, ומה טעם הקדים כאן ואמר 'לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו'?​

הזכר חי יותר​

חידוש פלא כותב כאן באבן עזרא וז"ל: 'וטעם להזכיר אמו קודם האב, כי הזכר חי יותר מהנקבה ברוב'. כלומר, לפיכך הזכיר הכתוב את מיתת אמו לפני אביו, כי בדרך כלל אביו יאריך ימים יותר מאמו.​

היכן הירושלמי?​

ידיעה מרעישה זו מופיעה גם בתוספות במסכת כתובות (נב, א ד"ה רצה), שם מבואר שתיקנו חכמים את חובת הבעל לפרוק את אשתו מהשבי, תמורת זכייתו בפירות נכסיה, וכן תיקנו שהבעל מחויב בקבורתה, תחת תמורתו זכייתו בכתובתה. בטעם שתיקנו דווקא בסדר זה, פריקה ואחר כך קבורה, פירשו התוספות, שפירות ופרקון הם שני דברים שאינם מצויים ושכיחים, אבל כתובה וקבורת אשה הם שני דברים מצויים, לפי שהנשים ממהרות למות מן האנשים, כדאמר בירושלמי, עכ"ל.

אכן כבר העיר בשו"ת דברי יציב (אבהע"ז סימן לא, אות יב) שבירושלמי שלנו לא נמצאו דברים אלו, אמנם כתב עוד, שיש לתלות בזה מחלוקת בבלי וירושלמי אם נשים מאריכות ימים יותר מאנשים, עיי"ש.​

סכנה או טבע?​

זאת ועוד אנו מוצאים במסכת כתובות (פג, ב), שהמסלק עצמו מנכסי אשתו וכותב לה 'אין לי דין ודברים בנכסיך', לא סילק עצמו מירושתה, כי אדם מסלק עצמו רק מדבר שאינו שכיח, ואילו ירושת אשתו הוא דבר יותר שכיח, וביארו התוספות: 'מיתה שכיחא - שמא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה'.

על כך כותב שם המהר"ם שיף חידוש נשגב, שאמנם כאן כתבו התוספות שנשים מקדימות למות מחמת סכנה, אולם לפי דברי התוספות בשם הירושלמי, משמע שאין זה מצד סכנה, אלא מצד הטבע שקבע הקב"ה בעולמו, שהנשים ממהרות למות יותר מהאנשים. והוא פלאי.​

בינה יתירה – מדוע?​

חידוש זה שאנשים מאריכים ימים יותר, אנו מגלים בפירוש המשניות להרמב"ם (נדה פ"ה מ"ו), המבאר מדוע עונת הנדרים באשה הוא מגיל י"ב שנים, ובאנשים רק מבן י"ג שנים, מפני שברוב הפעמים האנשים מאריכים ימים יותר מהנשים, ועל כן גם זמן בגרותם מתאחר!​

החיים ביפן!​

בביאור דברי הרמב"ם כתב בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ד, סי' שנו), שהאשה מקדימה לבוא לכלל בינה בהיות בת י"ב, משום שחיי האשה קצרים מחיי האיש, וכל מי שחייו קצרים יוקדם זמן בינתו. כפי שנשמע שמועה על העם מארץ יפן, שחייהם רק כערך חמישים וקצת יותר, והמה נשלמים בשכלם בשנת הי"ב!​

תשעה קבין שיחה​

הסבר פלאי למיתת הנשים בקיצור שנים, כותב הג"ר אברהם פאלאג'י זי"ע בספרו 'ברך את אברהם' (כי תצא דרוש ד), ובספרו 'אברהם את ידו' (ח"ב דרוש יב לס"ת), לפי שלכל אדם נקצב כמה תיבות ידבר בחייו, וכאשר הוא מסיים לדבר את סך המילים, אינו יכול לחיות עוד, וכיון שנשים דברניות הן, ונטלו תשעה קבין שיחה, מסיימות הן במהרה את מסכת החיים שלהן.​

רק כהן גדול​

ברם, הרבה אחרונים תמהו על האבן עזרא, שאמנם בתחילת פרשתנו מוזכר לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, אבל כמה פסוקים לאחר מכן, בדיני כהן גדול כתוב (פסוק יא) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, הרי מפורש שהזכיר מיתת האב לפני האם!

תירוץ מחודד כתבו האחרונים, שדווקא אצל כהן גדול הקדים מיתת אביו לאמו, כי בדרך כלל גם אביו היה כהן גדול, כך שרק בשעת מיתת אביו נהיה הבן כהן גדול, ונמצא שיותר מצוי שיהיה כהן-גדול קובר את אביו מאשר את אמו, כי אם אמו תמות כדרך כל העולם קודם אביו, ואביו עדיין חי, אז יהיה אביו הכהן הגדול ולא הבן, ורק באופן שאמו מתה אחר אביו, מצוי שיהיה הבן כהן גדול, ודו"ק.​

פסוק בפרשת נזיר​

תמיהה נוספת על האבן עזרא, תמה בספר 'גן רוה', ממקרא מפורש בפרשת נשא (במדבר ו, ז) בדיני נזיר האסור להיטמא למת: 'לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וגו' לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, הרי שהקדים מיתת האב לאם, וצ"ע.​

לעתיד לבוא​

עוד תמהו מפסוק מפורש בהפטרת השבוע (יחזקאל מד, כה) וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם לְאָב וּלְאֵם, הרי שכאן בכהן הדיוט הקדים הכתוב אב לאם. אכן בשו"ת אפרקסתא דעניא (שם) כתב ליישב, שפסוק זה מדבר לעתיד לבוא, כאשר יתבטלו קללות חוה, וממילא יאריכו הנשים חיים כמו האנשים.​

רק צדקניות​

ואילו במדרש לקח טוב (בראשית כג, ג) כתוב דבר חידוש, שרק הנשים הצדקניות מתות לפני בעליהן, כי אם בעליהן ימותו לפניהן, אזי הן יהיו אלמנות ויתבזו. וכן היה אצל שרה אמנו שמתה בחיי אברהם, וכן רחל מתה בחיי יעקב, ועוד.​

זקנות יותר מזקנים​

עוד דבר מעניין אנו מוצאים במשך חכמה פרשת בחוקותי (ויקרא כז, ד) שרק כלפי נשים צעירות כתבו התוספות שהן מתות יותר מאנשים, אבל נשים זקנות מאריכות ימים יותר מאנשים זקנים, ולכן מגיל עשרים עד ששים כתוב "אם נקבה", כי בשנים אלו ימי חייה מוטלים בספק כי הוא מסוכנת למות. ואילו משישים ולמעלה כתוב "אם זכר", שכאן אדרבה אינו מצוי בזכר יותר משישים.

תורה שבכתב​

 

[אור יהל]

[]ברם, הרבה אחרונים תמהו על האבן עזרא, שאמנם בתחילת פרשתנו מוזכר לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, אבל כמה פסוקים לאחר מכן, בדיני כהן גדול כתוב (פסוק יא) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, הרי מפורש שהזכיר מיתת האב לפני האם!

תירוץ מחודד כתבו האחרונים, שדווקא אצל כהן גדול הקדים מיתת אביו לאמו, כי בדרך כלל גם אביו היה כהן גדול, כך שרק בשעת מיתת אביו נהיה הבן כהן גדול, ונמצא שיותר מצוי שיהיה כהן-גדול קובר את אביו מאשר את אמו, כי אם אמו תמות כדרך כל העולם קודם אביו, ואביו עדיין חי, אז יהיה אביו הכהן הגדול ולא הבן, ורק באופן שאמו מתה אחר אביו, מצוי שיהיה הבן כהן גדול, ודו"ק.[/]

לחץ כדי לכווץ...

תוספת נופך מתוך ספר מעיינה של תורה:

 

[הבריא]

בספר חנוכת התורה יש על זה מרגלית ואינו תח‘‘י