מסכת שבת באגם לא שייך חרישה, מדוע?

[הערב נא]

אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו? רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: באגם שנו.
אביי אמר: אפילו תימא בשדה דלאו אגם, וכגון דלא קמיכוין. והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון, ב״פסיק רישיה ולא ימות״! לא צריכא, דקעביד בארעא דחבריה.
רש"י על שבת, קג., ז
באגם - שאין צריך ליפות:

האם אגם הוא מקום שהקרקע בו רפויה ועומדת ולכן לא שייך בו תוספת ריפוי תועלתית? או שמא הוא מקום שאינו ראוי לזריעה ולכן לא שייך בו יפוי לצורך זריעה, שהיא שם חרישה?
וצד שלישי שהקרקע ראויה לריפוי אך אינה עומדת לזריעה ולכן אינו מחוייב בחרישה?
כל אחד מהצדדים פושט ספק אחר במלאכת חורש

 

[ה'מבקש']

לכאו' יש להבחין בין הצד השני לשלישי: אם בצד השני הכוונה שהקרקע אינה ראויה כלל לזריעה, ובשלישי שהיא ראויה לזריעה אך אינה עומדת לכך בפועל, יש ביניהם חילוק. אבל אם בשניהם הכוונה רק שאין דעתו לזרוע שם, הם קרובים מאוד זה לזה.