- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים קפאו תהומות בלב ים
בפיוט האחרון של פסח (על פיסקא "וברוח אפיך") "נוזלים צגו כחומות... פנו כאן וכאן שליש רום מֵימות, צָעוּ הנותרים למדרס פעמות, קוֹרָעוּ את שבנהרים ואגמות". ופירש שם המפרש, שגובה המים מחלק לשלשה חלקים, החלק העליון, פנו לכאן ולכאן משני הצדדים, מימינם ומשמאלם, והלכו ישראל ביניהם, וזהו "נצבו כמו נד", והחלק השני, שתחתיו, נקרש ונעשה כגשר והלכו עליו, והחלק התחתון, נשארו נוזלים ונגרין תחת הגשר, וזהו קפאו תהומות "בלב ים".
ובספר לוית חן (הובא בעלים לתרופה תשפ"ג) כתב לבאר הטעם מדוע נקרע הים כך, ולא נקרע עד קרקעית הים כמו שנבקע הירדן, ע"פ מה שאמרו בסוטה (יא, א) עה"פ "הבה נתחכמה לו", במה נדונם [ופירש רש"י שלא יוכל לדון אותנו בו, שידענו מדכיו שמדד מדה כנגד מדה], נדונם באש וכו' בחרב וכו', אלא נדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם וכו', והם אינם יודעים שהוא אינו מביא מבול עליהם, אבל הן באין ונופלין בתוך המים.
ואם כן הוצרך שהים יבקע כך בשביל המצרים שרדפו אחריהם, כיון שאם היה נקרע עד הקרקעית, והיו הולכים בנ"י ביבשת הארץ, א"כ כששבו המים על המצרים שבאו אחריהם, היה בא המבול עליהם, וכבר נשבע הקב"ה על זה. ולכן נקרע הים במקצת גובהו, והשאר נקרש, ונעשה גשר, שהלכו עליו בנ"י, ותחתיו מים, וכשחזר הים לאיתנו נפלו המצרים למים שתחתיהם, ובאו הם למבול ולא המבול בא עליהם, עכ"ד.
ולכאורה מפשטות הפסוקים שאין הכוונה שהם נפלו לתוך המים, אלא שהמים שבו אליהם, וכמו שאמר הקב"ה למשה "נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו". ויתכן לומר ששניהם היו. ועי' במלבי"ם, שהובא בהערה[1].
בפיוט האחרון של פסח (על פיסקא "וברוח אפיך") "נוזלים צגו כחומות... פנו כאן וכאן שליש רום מֵימות, צָעוּ הנותרים למדרס פעמות, קוֹרָעוּ את שבנהרים ואגמות". ופירש שם המפרש, שגובה המים מחלק לשלשה חלקים, החלק העליון, פנו לכאן ולכאן משני הצדדים, מימינם ומשמאלם, והלכו ישראל ביניהם, וזהו "נצבו כמו נד", והחלק השני, שתחתיו, נקרש ונעשה כגשר והלכו עליו, והחלק התחתון, נשארו נוזלים ונגרין תחת הגשר, וזהו קפאו תהומות "בלב ים".
ובספר לוית חן (הובא בעלים לתרופה תשפ"ג) כתב לבאר הטעם מדוע נקרע הים כך, ולא נקרע עד קרקעית הים כמו שנבקע הירדן, ע"פ מה שאמרו בסוטה (יא, א) עה"פ "הבה נתחכמה לו", במה נדונם [ופירש רש"י שלא יוכל לדון אותנו בו, שידענו מדכיו שמדד מדה כנגד מדה], נדונם באש וכו' בחרב וכו', אלא נדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם וכו', והם אינם יודעים שהוא אינו מביא מבול עליהם, אבל הן באין ונופלין בתוך המים.
ואם כן הוצרך שהים יבקע כך בשביל המצרים שרדפו אחריהם, כיון שאם היה נקרע עד הקרקעית, והיו הולכים בנ"י ביבשת הארץ, א"כ כששבו המים על המצרים שבאו אחריהם, היה בא המבול עליהם, וכבר נשבע הקב"ה על זה. ולכן נקרע הים במקצת גובהו, והשאר נקרש, ונעשה גשר, שהלכו עליו בנ"י, ותחתיו מים, וכשחזר הים לאיתנו נפלו המצרים למים שתחתיהם, ובאו הם למבול ולא המבול בא עליהם, עכ"ד.
ולכאורה מפשטות הפסוקים שאין הכוונה שהם נפלו לתוך המים, אלא שהמים שבו אליהם, וכמו שאמר הקב"ה למשה "נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו". ויתכן לומר ששניהם היו. ועי' במלבי"ם, שהובא בהערה[1].
[1] וז"ל, ואז "וינער ה'", ר"ל שאז נשבר התהום שהוא הקרקע שעמדו עליו שהיה רצוף מאבני קרח דבוקים איש אל אחיו כנ"ל, וכאשר נמס הקרח נרפו האבנים מחבורם ומצרים העומדים עליהם נפלו אל המצולה והאבנים נפלו עליהם ושברו ראשיהם, ועל זה אמר "וינער ה' את מצרים", שפעל נער בא על המנער ושופך דבר המונח תוך דבר על דבר, כמו "התנערי מעפר" (ישעיה נב, ב), "גם חצני נערתי" (נחמיה ה, יג), והוא מציין נפילתם מן הקרקע אל הים שהתהום נער אותם מעליו כמנער את הבגד מן האבק, ועל זה אמרו באבות דר"נ (סוף פל"ג) שהמים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את המצריים מאלו לאלו, כי תחת התהום שהוגבה למעלה היה מי הים ששבו למקומם, והמים העליונים הם המים שנמסו מן קרח התהום שהוגבה למעלה נערו אותם אל מים, ע"כ.
