נצבים באיסור ליהנות מכבוד התורה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו (ל כ)

בנדרים סב. למדו מהאי קרא "שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקראוני רבי אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא וכו', רבי אלעזר בר ר' צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קורדום להיות עודר בו", ע"כ. והרמב"ם בחיבורו הלכות ת"ת פ"ג ה"י ובפיהמ"ש באבות פ"ד מ"ו למד מזה, שאסור לתלמיד חכם להתפרנס משל אחרים בכדי שיהיה פנוי לעסוק בתורה, והאריך בזה, וכבר חלקו עליו שאר הראשונים כמ"ש בכס"מ שם. והנה הרמב"ם בפיה"מ הביא הוכחה לשיטתו, ממה דאיתא בבבא בתרא ח. "רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס אמר לו רבי פרנסני, אמר לו בני קרית אמר לו לאו שנית אמר לו לאו, אם כן במה אפרנסך, אמר ליה פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה, בתר דנפק יתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, בדקו ואשכח", ע"כ. הרי שנטילת פרנסה בגלל שהוא תלמיד חכם אסורה משום הנאה מכבוד התורה. והקשה הכס"מ שם, אדרבה הוי ראיה להיפך, שאם היה הדבר אסור איך היה רבי מכשילן לתלמידי החכמים לתת להם דבר האסור, ועל כרחך דהוי רק מדת חסידות של רבי יונתן בן עמרם.

והנה בדברי הרמב"ם בפיה"מ עצמו מבואר הישוב לטענת הכס"מ, דהרי הרמב"ם שם כתב דאם אין לו שום אפשרות אחרת כגון שהוא חולה וכדומה, בודאי אין אומרים לו שימות ולא יטול, אם כן רבי שפתח האוצרות אינו מכשיל בזה את הת"ח דכיון דהוי שני בצורת ואין להם, רשאים ליטול כדי שלא ימותו. והנה מן הדין אינם מחוייבים לעשות תחבולות כמו שעשה רבי יונתן בן עמרם, אלא כיון שאם לא יטלו באופן הרגיל אין להם אפשרות אחרת להתפרנס רשאים ליטול, אך רבי יונתן החמיר על עצמו לעשות תחבולות, וכל זה מבואר בלשון הרמב"ם שם וז"ל, אולי יונתן בן עמרם תלמידך הוא, אשר אינו רוצה להנות בכבוד תורה, "כל שאפשר לו זה ואפילו בתחבולה", והיינו דזה הוא החילוק בין רבי יונתן בן עמרם לשאר החכמים, דהם סוברים דמיקרי לא אפשר, ורבי יונתן החמיר כל שאפשר אפילו על ידי תחבולה, וק"ל.
​

◆ ◆ ◆​

ולולי דברי הרמב"ם והכס"מ, היה נראה לומר דהכא מן הדין אין שייך שום איסור ליהנות מכבוד התורה, דהנה אמרינן בבבא בתרא שם "רבי לטעמיה דאמר אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ", והיינו דכיון שהפורענות באה בעבורם אינו מפרנסם, נמצא שחלוקת התבואה לא היתה לתלמידי החכמים מפני שהם תלמידי חכמים, אלא דבאמת רצון רבי לפרנס את כל העניים מצד שהם עניים, אלא דלעמי הארץ אינו נותן מפני שהם מביאים את הפורענות, ונפקא מינה דלחרש שוטה וקטן שאינם בני לימוד תורה היה רבי נותן אף על פי שאינם תלמידי חכמים, דמ"מ גם אינם עמי הארץ דאינם חוטאים וענושים על מה שלא למדו. ואם כן מעיקר הדין אין זו הנאה מכבוד התורה כלל, דאין זה עבור שהוא תלמיד חכם, אלא בעבור שהוא עני, ורק שאם היה לו חטא של עם הארץ היה רבי נמנע מלפרנסו. ורבי יונתן בן עמרם החמיר על עצמו להתרחק מהנאה מכבוד התורה גם בזאת.

שוב מצאתי שהדברים מפורשים ברבינו יונה על אבות פ"ד מ"ה שכתב כדברי הרמב"ם, וסיים "ואף רבי לא אמר לפרנס בכבוד תורה אלא בשני בצורת שמצוה לפרנס את מי שאין לו די מחסורו, והצריך יש לו ליטול, אלא שלא היה רוצה רבי ליהנות מממונו לעם הארץ לטעמיה דאמר רבי אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ, ואעפ"כ יונתן בן עמרם לפנים משורת הדין עשה, דכיון שראה שלא מפרנסים אלא בעלי תורה אמר א"כ בכבוד התורה הם מפרנסין ולא רצה ליהנות בכבודה של תורה", עכ"ד. והן הן הדברים שנתבארו.​