כתב השו"ע [תעא, א] ויין מעט לא ישתה, משום דמיסעד סעיד, אבל אם רצה לשתות יין הרבה, שותה, מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאות המאכל.
עי' במג"א [שם] שהקשה למה מותר לשתות ב' כוסות ראשונה ושניה קודם אכילת מצה, ותירץ דב' כוסות נחשב כבר הרבה יין דמיגרר גריר, ואח"כ כתב שאין צריך לזה, אלא כיון שבאותה סעודה הוא שותה שעדיין האצטומכא פתוחה, אין חשש של מיסעד סעיד, והק' לפי"ז דא"כ בין הכוסות נמי מותר לשתות מטעם זה, ואיך הוכיחו בגמ' דמיגרר גריר, ותירץ דאף שבאותה סעודה שרינן, היינו מעט, אבל אכילה מרובה ודאי מאבד התיאבון מהמצה, ולכן שפיר הוכיחו, דאי יין מיסעד סעיד אסור לשתות הרבה בין הכוסות, [ואיך התירה המשנה בסתמא, דמשמע אפילו הרבה] אף שהוא באותה סעודה, ורק משום דמיגרר גריר שרי.
והעולה דלד' מג"א בתי' קמא בשתי כוסות כבר נחשב הרבה, ואילו לדבריו בתי' שני [שהוא העיקר] יתכן דאפילו חמש כוסות עדיין חשיב מעט, ואסור לשתות כמות כזו בער"פ, ורק בליל הסדר עצמו מותר, דחשיב אותה סעודה.
אמנם בדברי המרדכי המובאים במג"א נראה דלכה"פ בג' כוסות כבר הוי שתיה מרובה ושרי בער"פ, דהוא פירש הא דשרי לשתות בין הכוסות משום דאחר ששותה כבר ב' כוסות כל מה ששותה הויא שתיה מרובה, ומבואר דכל יותר מב' כוסות גריר, אך יתכן דאין כונתו להתיר בפחות מג' כוסות, [או עכ"פ רוב ג' כוסות] דסתם שתיה גבייהו היה כוס שלימה או רובה, ואין הכרח גמור מהמשנה להתיר לשתות מעט בין הכוסות.
והעולה דלד' מג"א בתי' קמא בשתי כוסות כבר נחשב הרבה, ואילו לדבריו בתי' שני [שהוא העיקר] יתכן דאפילו חמש כוסות עדיין חשיב מעט, ואסור לשתות כמות כזו בער"פ, ורק בליל הסדר עצמו מותר, דחשיב אותה סעודה.
אמנם בדברי המרדכי המובאים במג"א נראה דלכה"פ בג' כוסות כבר הוי שתיה מרובה ושרי בער"פ, דהוא פירש הא דשרי לשתות בין הכוסות משום דאחר ששותה כבר ב' כוסות כל מה ששותה הויא שתיה מרובה, ומבואר דכל יותר מב' כוסות גריר, אך יתכן דאין כונתו להתיר בפחות מג' כוסות, [או עכ"פ רוב ג' כוסות] דסתם שתיה גבייהו היה כוס שלימה או רובה, ואין הכרח גמור מהמשנה להתיר לשתות מעט בין הכוסות.