עי' בחת"ס קצ"ו שהסיק שהרמ"א נקט להלכה כהמנות הלוי שטעם המשלוח מנות
הוא כדי להרבות אחווה וריעות ולא כדברי התרוה"ד שכתב הטעם הוא מדין סעודת פורים
והדברים קצת צ"ב כיצד נימא שהרמ"א שבק לתרוה"ד והלך בתר המנות הלוי שהיה בן דורו (כמדומני)?
ועוד שהרי לעניין שאינו יוצא במלו"מ אלא במיני מאכל פסק הרמ"א כהתרוה"ד עי' בדרכ"מ תרצ"ה סק"ה
ועוד ק' מ"ט בפורים המשולש כו"ע מודו שזה שייך ליום ט"ז שאז יש מצוות משתה ושמחה? עי' כאן