בבא מציעא ביאור בדברי הרשב"א בכתובת דף נ"ט

[יאיר החושב]

כידוע ללומדים את פרק המפקיד בעיון ישנו רשב"א בכתובות דף נ"ט שקשה מאוד עד מאוד להבינו והיה לי בו מהלך ואשמח עם הלומדים יוכלו לבקרו (יכול להיות שזה ראוי למאמר בפנ"ע אבל איני רוצה להעלותו כרגע בתור מאמר)
והיינו כך
שהרשב"א כותב בזה"ל וז"ל "ואולי נאמר בזה דלקנות לשעה כדי לקנות בו דבר אחר כגון דקל לפרותיו וחצר לאווירה וידים למעשיהן כיון דמ"מ אין הכוונה ועיקר ההקנאה לגוף הדבר שהוא בעולם אלא לקנות על ידיהן דבר שאינו בעולם בקניית כל דהו סגי ואע"פ שאינו יוצא מגופו לגמרי כפרות מן הדקל אלא כל שבאין ממנו קצת כגון המלאכה שהיא באה מן הידים "בטרחן ותנועתן" וכן האוויר שנראה כאילו הוא חלק מן החצר אבל וכו' וכן קנס ע"י נזקי אחרים שהזיקו את העבד או שגנבו את הפרה שאינן מגופן כלל ולא באין בסיבת עצמן אינן נמכרין על ידיהן וכו'.
וכעי"ז איתא ברשב"א בשו"ת בח"ב סימן ע"ב שכותב שם לגבי אשה מעוברת שהקנתה את גופה לאדם אשר כדי להניק את בנו לכשתלד שמסתפק בזה"ל "מי אמרינן הואיל ואין החלב מצוי בדדיה עכשיו הוי ליה דשלב"ל או דילמא מדמינן ליה למקנה דקל לפרותיו דעבידי דאתו ומעוברת נמי עביד חלב דאתי וכו'" ועונה הרשב"א בזה"ל "ומ"מ לנדון שלפנינו לכשתמצי לומר שאין כאן קניית גופה קנין גמרו אלא "קנין כל דהוא" כדי שיוכל לקנות "על ידי כן" החלב שלא בא לעולם כענין דקל לפרותיו וכו'.
והמבנה של הרשב"א הוא כך שהמוצר שאותו הוא קונה זה דבר שאינו בעולם והצורה שבה הוא קונה את זה זה ע"י כך שיש לי בגוף הדקל קנין כל דהוא וקנין לשעה וע"י קניית כל דהוא וקנין לשעה הוא מצליח לקנות דבר שאינו בעולם ורק אומר הרשב"א שזה לא מספיק אא"כ הוא יצא ממנו קצת והיינו בידים לעושיהן שזה יוצא ממנו ע"י טרחן ותנועתן של הידים וכן בחצר לאווירה ש"נראה" שהאויר יוצא מהחצר אז לכן מהני וצ"ב כל ענין הנ"ל.
ונראה להקדים את מה שהארכנו לעיל בסימנים הקודמים במהותו של מעשה קנין שהנה איתא בחזו"א בחו"מ סימן כ"ב שככל מעשה קנין מה שמייצר לי בעלות בחפץ זה הגמירות דעת שלי לקנות את החפץ (והיינו הרצון ההחלטי והמוחלט להכניס את החפץ לרשותי) והמעשה קנין בסה"כ מייצר לי גמירות דעת שכשאדם עושה בחפץ מעשה של הוראת בעלות זה מייצר לי יותר גמירות דעת ורצינות לקנותו
ולכאורה ז"א שא"כ לו יצוייר שיהיה אדם שיהיה לו גמירות דעת ללא מעשה קנין (וכגון ברשב"ם בב"ב דף פ"ח ע"א לגבי רב ספרא עיי"ש) אז הוא יוכל לקנות את כל נכסי ההפקר שבעולם גם ללא שהוא יעשה בהם מעשה קנין שהרי מעשה קנין בעצמותו רק יוצר גמירות דעת (והוא כלי עזר גרידא לייצרו גמירות דעת) ואם בכה"ג שיש לו גמירות דעת ללא מעשה קנין זה אמור להועיל על כל נכסי העולם וזה מן הנמנע.
ולכן הנראה לומר כך שהמהות של המעשה קנין זה "השתלטות על החפץ" ורק מעשה קנין מורכב משני חלקים מהותיים. א. השתלטות פיזית והיינו שאני מעכב אותו אצלי באחיזה מציאותית וטכנית. ב. שאני עושה את המעשה שמבטא בתוכנו שליטת בעלות והיינו שבכה"ג שהוא עושה בחפץ תפיסה שיש בתוכנה הוראת בעלות זהו מעשה שמבטא שליטה בתורת בעלים ואכמ"ל
ואז ביאור הענין הוא שישנו הגיון משפטי שאדם שמשתלט על חפץ (ע"י המעשה קנין) הוא זכאי שהחפץ יהפוך להיות תפוס אצלו לשימושים (שכפי שהתבאר לעיל זוהי תוכנה של הגדרת הבעלות) ורק בנכסי הפקר ההגיון המשפטי אומר שמי שהשתלט על החפץ ראשון הוא זה שזכאי להפוך להיות בעליו של החפץ
וא"כ נמצא שגם בשעה שאני עושה בממון מעשה קנין גרידא יש לי איזה "תפיסה ואחיזה בחפץ שיש לי זכות ודין שהחפץ יהיה מעוכב אצלי להפוך להיות ממון הנתון תחת שליטתי" וזהו קנין מסוים שיש לי בחפץ ורק בכה"ג שאדם עושה מעשה קנין שהוא כנ"ל סיבה להפוך את האדם להיות נתון תחת רשותו של האדם אז מכיון שאין מניעה מהמעשה קנין לחול אז הוא חל מחמת כלל שכל דבר שמחויב להיות ואין מניעה שהוא יהיה אז הוא חל (וגם הכא שמעשה קנין מכריח בעלות אז שאין מניעה שתחלו בעלות אז פשוט חלה בעלות) ודו"ק היטב
והנה הוי מושכל פשוט בכל דוכתא שהסיבה שבעלים מוגדר כמחזיק בממון זה ע"י הזכאות שיש לו בחפץ וא"כ כל תפיסה ואחיזה שיש לאדם ע"י זכאותו שיש לו כלפי בממון חשיב כקנין מסוים בו וכמו שיתבאר בסימנים הבאים שמצינו על המושג משכון שחשיב כקנוי לבעלים ומבאר זאת הר"י מיגאש שהכוונה שהוא זכאי במשכון ותו לא ולמרות שהאחיזה במשכון היא בסה"כ דין ושיעבוד גרידא שאני זכאי שהמשכון יהיה שלי בעת פירעון החוב בתנאי שהלווה לא יפרע את חובו בדרך אחרת וכן מצינו בריטב"א בקידושין ששיעבוד נכסים נקרא "חצי קנין" והגם שכל השייכות שלו בנכס היא בכך שיש לו כלפיה דין ושיעבוד שהיא תיהיה שלו בעת פירעון החוב אם הלווה לא יפרע את חובו והמבואר הוא שהוא חשיב כאוחז ותופס בחפץ ע"י כך שהוא זכאי בחפץ שהוא יהיה שלו בחפץ (וצריך להדגיש שאי"ז חשיב כקנין גמור אלא רק כקנין כל דהוא) ודו"ק
ולפי"ז ניחא אמאי לא ניתן לקנות את כל נכסי העולם ללא מעשה קנין מחמת שכדי לקנות נכס הפקר צריך שיהיה לך איזה אחיזה ושליטה בו שעל ידה יהיה לך זכאות להפוך להיות בעלים על החפץ ואכמ"ל
והנה זה פשוט שאם ישנו דקל שיש לו פירות שמחוברים בענפיו ואדם יעשה קנין בדקל עבור קניית הפרות המחוברים למעלה זה יועיל והסיבה לכך פשוטה מחמת שפשוט שכשיש קרקע גדולה והוא עשה חזקה כגון של רפיק ביה פורתא (חרישה מועטת) שזה הוראת בעלים אז הגם שהוא עשה חזקה בחלק מועט של הקרקע זה יקנה את כל הקרקע מחמת שכל הקרקע עומדת כיחידה אחת וא"כ ברגע שהוראתי והצהרתי את בעלותי רק בשטח מועט אפ"ה זה מראה ומוכיח בעלות בכול שטחה של הקרקע וכן בנידון דידן שהפרות עם הגוף הוי כיחידה אחת ולכן מעשה קנין בגוף זה גם הוראת והוכחת בעלות בפירות שלמעלה בענפים ולכן מכיון שעיקר כוונתו זה לקנות את הפרות למעלה אז רק אותם הוא יקנה (והיינו שהוא "תופס ואוחז" בהכול כדי לקנות ורק את הפירות) ופשוט ודו"ק היטב.
ועוד צריך להקדים שהנה הארכנו לעיל שיש מושג של "גופו ממון" והיינו שימוש שהממון בעצם הגדרתו כממון מעמיד אותו (והיינו שזהו שימוש שתכלית ויעוד הממון להעמיד) ומאידך ישנם שימושים שאפשר להפיק ע"י הממון אבל זה לא חלק מתכונות והגדרת הממון וכיון שזהו חלק מתכונות הממון אז השימושים נחשבים כקיימים בממון (אמנם לא בפועל אבל כן קיימים בכח והיינו שהפוטנציאל להעמדת שימושים קיים בו ודו"ק)
וא"כ כמו שביארנו לעיל שהוי דבר פשוט בתכלית שכשיש פירות מחוברים על הדקל אפשר לקנותם ע"י חזקה בגוף הדקל מחמת חיבורים אל הגוף ותפיסה והשתטלות על גוף הדקל זה חשיב כתפיסה והשתלטות על הפירות אז גם הכא מחמת שהפירות נחשבים כקיימים בבכח של הדקל אז מעשה של תפיסה והשתלטות בגוף הדקל יכול להחשב כמעשה של תפיסה והשתלטות גם על הפירות העתידים לבוא וכן מעשה של תפיסה והשתלטות על גוף הקרקע יכול להחשב תפיסה והשתלטות על האוויר שכנ"ל התבאר שתוכן הממון הקיים בקרקע זה בכך שהוא שטח וגם חלל האויר הקיים מעל פני הקרקע חשיב כחלק מהשטח של הקרקע וא"כ מקום זה מתייחס ומשתייך להגדרת הממון של הקרקע שמתחתיה (וזה צריך להדגיש שפשוט שלא חל בעלות על הפירות העתידיים ורק הצלחתי לפעול בהם מעשה של השתלטות מחמת היותם נחשבים כקיימים בדקל ברמה מסוימת).
וא"כ ניחא מה זה לקנות לשעה שמכיון שבתוכן של המעשה קנין ישנו תוכן קנייני שאני "תופס ואוחז" בדקל כדי להופכו להיות נתון תחת שליטתי אז גם הכא שכשאני עושה מעשה קנין בכל הדקל עבור הפירות הנחשבים כמחוברים אליו אז נחשב שיש לי תפיסה ואחיזה (כמובן אחיזה ותפיסה של מעשה קנין) בכל הדקל עבור פירותיו ואז נמצא שהדקל "קנוי" לי ברמה מסוימת
וא"כ זהו הפשט "לקנות לשעה" שדרך הראשונים תמיד בכל דוכתא להתבטאות על מעשה קנין שעדיין לא החיל את חלות הבעלות "קנין לשעה" מחמת שתוכן המעשה קנין זה לתפוס אותו כדי לעכבו אליי
ואז נמצא שצורת הקנין לפי דברי הרשב"א הוא שהאדם עושה מעשה קנין בגוף הדקל עבור קניית הפירות והתוכן של התפיסה הקיים ע"י המעשה קנין נשאר קיים עד שבפועל הפירות יצאו לאוויר העולם והתוכן של האחזקה הקיים מחמת המעשה קנין יתממש ויחיל את הבעלות ואז יפקע לו הקנין בכל הדקל וזהו ממש קנין לשעה
והנה צריך להדגיש דבר נוסף שאחד מהנקודות הבולטות להגדיר את המעשה קנין כמעשה שמבטא השתלטות הוא כפי שנתפרש עי"ז שעושים בו הוראת בעלות וא"כ זהו שכתב הרשב"א שאוויר החצר "נראה" כיוצא מן החצר והיינו שמחמת שהם נראים כעומדים בצורתם המציאותית כיחידה אחת עם הקרקע אז הוראת בעלות בקרקע החצר מורה גם באוויר החצר ודו"ק.
וזה חובה להדגיש שהמושג נראה אינו הצגה בעלמא אלא הכוונה נראות בעצם והיינו שכיון שהחלל שמעל גבי הקרקע קיים בתוך תוכנו והגדרתו של הממון אז הוראת בעלות בקרקע היא בעצם הוראת בעלות באוויר הקרקע
וזהו צריך להדגיש שצ"ל לפי"ז ששיטת הרשב"א שחיסורן בדשלב"ל זה חיסרון בכך שלמעשה קנין אין למה להתפס ולהתייחס וא"כ הכא שהוא עושה מעשה קנין בגוף הדקל זה צורה להתייחס גם לפרות העתידיים הנחשבים כטמונים בדקל (מבחינה משפטית ודינית) והויכוח של ר"מ ורבנן בפרות דקל גרידא זה בכה"ג שהוא קנה את הפרות דקל ע"י קנין סודר שאין לקנין על מה ליתייחס והיינו שהקנין בא לקנות חפץ שאינו בעולם.

 

[יאיר החושב]

?

 

[דוד יואל לשס]

ולכאו' יש להבין, שכל מה ששייך לעשות קניין בדקל על מנת לזכות בפרות שיבואו אח"כ אפי' שזה דבר שלא בה לעולם, היינו בגלל שהפרות העתידיים נידונים כחלק מהגוף הקיים עכשיו, וא"כ עד כמה שקניתי הגדרה של גוף, כלול בזה גם את הפרות, שאין בפרות התחדשות של בעלות, אלא שזה חלק מהגדרת הגוף.
וא"כ הניחא אם ההיתי קונה חלק בדקל, היה שייך לומר שהפרות הם כחלק מהגוף ונקנים יחד עמו, אלא עד כמה שקונה פרות בנפרד איך שייך לומר שהסיבה שהם נקנו זה מחמת היותם חלק מהגוף, הרי לא קונה הגדרה של גוף
וחוץ מזה מה הביטוי של התפיסה וההחזקה בחפץ עד שהפרות יצאו

 

[יאיר החושב]

וחוץ מזה מה הביטוי של התפיסה וההחזקה בחפץ עד שהפרות יצאו

לחץ כדי לכווץ...

ביארתי בגוף התגובה ואני ינסה לתמצת ולהוסיף
א' שהמושג תמיד בכל בעלות שלי על החפץ היא שאני שולט ומחזיק בחפץ תחתיי ופשוט הוא שאין הכוונה לשליטה פיזית אלא אך ורק שליטה דינית והמושג לשלוט ע"י דין בכך שיש לי זכאות כלפי הממון שהוא יעמוד אצלי לשמשני
ב' מצינו עוד מקומות של תפיסה קנינית ע"י דין גם באופנים שאין לי זכויות שימוש וכגון בדשומרים שכידוע ללומדים ישנה גישה שבשומרים החפת מוחזק ברשותו של השומר וביאר זאת הברכ"ש בגיטין שהכוונה שיש לו זכות שהממון יוחזק אצלו יהיה הביאר בזה אשר יהיה וגם שם השליטה של השומר היא אך ורק ע"י זכותו בממון שהוא זכאי שהממון יוחזק אתו
ג' ועוד כתבתי שהמהות של המעשה קנין היא השתלטות על הממון ומי שמשתלט על הממון זכאי להפוך להיות בעליו על החפץ וא"כ אם יהיה מעשה קנין שאדם יעשה בחפץ ויהיה המקרה אשר תיהיה המעשה קנין לא יגמר בפועל אבל מאידך הוא לא יפקע אז עדין יש לבעל המעשה קנין זכאות כלםי החפץ שהוא יהפך להיות בעליו ורק זכות זו לא התממשה בפועל (וכגון בנידון דידן עד שהפירות יבואו לעולם) וא"כ נמצא שגוף הדקל שבו נעשה המעשה קנין תפוס ומוחזק אצלו מחמת הזכות שיש לו כלפיו עד שזכותו תתמש והפירות יגיעו לעולם

 

[דוד יואל לשס]

כלפי מה שהוזכר בשומרים אגם שנתבאר שיש לשומר תפיסה בחפץ הנשמר, בכ"ז אין קנייני שמירה מזמן משיכת החפץ, כדמשמע להלן בגמ' שהקניין חל מזמן הפטור מהחיובים, דאמר ליה דל אנת ודל שבועתך וכו', ואפי' שתפיסתו בחפץ היא מזמן המשיכה בכ"ז זה לא סיבה לקניין. [אלא אולי זה סיבה לזה שאח"כ שתהיה לו התר זכיה לא יהיה צריך מעשה קניין כי התפיסה שלו אחרי סילוק הבעלים יכולה להשלים את התוכן של הכנסה לרשותו] אבל בפשטות כדי שתהיה חלות בעלות יש צורך שיתפוס בחפץ כמו בעלים, ואיפה זה מתקיים בדקל לפרותיו?
ואני אנסה יותר להגדיר את התפיסה בקניינים שנראה לי, שאם כל בעלות בנוייה על הכנסה לרשותו, ההכנסה לרשותו כפשוטו זה שהחפץ אצלו לשימושו בבעלותו, שזה הביטוי לכל התפיסה בעלות, וברגע שהחפץ נעמד לשמש אותו אפשר להחיל את המושג בעלות, אבל אם אין לו אפשרות לשימושים בפועל אצלו, ורק שהשימושים מעוכבים אצלו, איזה ביטוי לקניין יש בזה, ויותר שבשומר אגם שהשימושים מעוכבים אצלו, בכ"ז אין שום קניין עד שיוכל להשתמש בהם, וכנ"ל

 

[יאיר החושב]

איני דברתי על הקנין של הגמ' שם כלל וכלל ששם הקנין של הגמ' הינו קנין של בעלות גמורה אני דברתי על קנין מסוים שיש לשומר בחפץ בשעת משיכתו שמטין משמיה דהבריסקר רוב (הברכ"ש הנ"ל זה בשם הגרי"ז) שאם מישהו יגנוב את החפץ מהשומר השומר יוכל להכנס אליו הביתה ולהכותו מדין עביד איניש דיניה לנפשיה כאילו הוא בעל הממון וגם אם זה יהיה שומר חינם שפטור מגניבה או בש"ש שפטור לפי חלק מהראשונים בגניבת אונס וזה מחמת שיש לו זכות בממון להחזיק את הממון כנגד באי עולם (ועיין המאמר שהעליתי מקודם לגבי מעכשיו ולאחר ל' שביארתי שכי"ז עובד קנינו של קידושין ואכמ"ל עיי"ש) ולכן הוא יכול למנוע את האחרים
ולגבי מה ששאלת עניתי שיש לו תפיסה בחפץ ע"י הזכאות להפוך להיות בעליו שזהו התוכן המתקיים בכל מעשה קנין והיינו שכוחו של המעשה קנין לא פקע (וכן שיטת הר"ן בכתובות דף פ"ב שבמעכשיו ולאחר ל' מהני לקנות את החפץ גם אם הוא ברה"ר והיינו מכח התפיסה הראשונית בחפץ)

 

[דוד יואל לשס]

אבל אם דנים על הכנסה לרשות צריך שבזמן ההכנסה יכנס אליו לרשותו מציאות של בעלות שזה אומר יכולת מציאותית להתנהג כבעלים, ומה שהוזכר בלאחר ל' שאפשר לעשות קניין בלאחר ל' שיועיל ברה"ר המכוון בזה שהקניין הוא התחייבות לזה שאני יהיה בעלים לאחר ל' ולא פעולה של הכנסה לרשות, שהכנסה לרשות פשוט לא קיימת באופן של הלאחר ל'.
והראייה הברורה לזה הם מדברי התוספות בב"מ דף ט"ז שמבואר שבקניין לאחר ל' בדבר שלא בא לעולם הקניין חל כעת ואפשר לחזור בו, והביאור היחיד שניתן לתת לדברי התוספות זה רק אם נבאר שבלאחר ל' עובד על רצף של התחייבות למעשה קניין, רק שהתחייבות על מוצר שלא בא לעולם אינה מוחלטת וניתנת לחזרה, אבל כדי לקיים קניין של הכנסה לרשותו צריך שיתקיים כעת תוכן של בעלות בחפץ, שזה מה שמעוכב אצלי להתנהגות של בעלים.

 

[יאיר החושב]

מי אמר שהכא עושים משיכה שהרי הכא מיירי בדקל לפרותיו שעושים בו חזקה שמהותה הצהרת והראת בעלות נטו והראייה לכך היא מקרקע שלא שייך בה הכנסה לרשות
ולגבי תוס' זה בכלל גמ' ערוכה בב"מ בדף ס"ו ע"ב שמהני לחזור בו לכו"ע קודם שהפירות באו לעולם ומי שיסביר שהחיסרון בדשלב"ל הוא במעשה קנין שאין לו כלפי מה להתייחס יסור שלפי ר"מ שמהני להקנות דשלב"ל זה מחמת שאפשר להפקיע את המעשה קנין כל עוד הוא לא התממש אם כי יש סמך לדבריך מדברי השער"י שצייינתי במאמר שלי פה באתר על החיסרון של דשלב"ל עיי"ש ותרווה נחת

 

[דוד יואל לשס]

אגם שהכא עושה חזקה שמהותה הצהרת בעלות והראת בעלות וכו' למה זה סותר הכנסה לרשות שתוכנו הוא העמדת עצמו כבעל הקרקע, וכי צריך לזה דווקא טילטול בעלמא, או כל פעולה שמצהירהה על קיום התוכן הנ"ל, שבקרקעות זה רפק ביה פורתא

 

[יאיר החושב]

אגם שהכא עושה חזקה שמהותה הצהרת בעלות והראת בעלות וכו' למה זה סותר הכנסה לרשות שתוכנו הוא העמדת עצמו כבעל הקרקע, וכי צריך לזה דווקא טילטול בעלמא, או כל פעולה שמצהירהה על קיום התוכן הנ"ל, שבקרקעות זה רפק ביה פורתא

לחץ כדי לכווץ...

אני מוכן לשמוע
ומה אתה מגיב על שאר דבריי?

 

[דוד יואל לשס]

שמעתי מהגר"נ חינסקי מראשי ישיבת 'אור ישראל' שהוא לא יודע להסביר את הרשב"א הנ"ל, אבל איך שלא יהיה ברור מדברי הרשב"א שהדבר הראשון שנקנה זה הפרות, ולא משהו בדקל

 

[יאיר החושב]

אני גם בעודי בישיבה הקשבתי לשיעוריו (אל תדאג אני לא ש"ב..........)
אבל שמעתי שאומרים בשמו שבכל הראשונים כל מעשה קנין שלא מימש את כוחו (דהיינו שבפועל לא החיל את החלת הבעלות) נקרא קנין לשעה ורציתי להוסיף לכך תוכן שהכוונה היא שכבר במעשה קנין יש תוכן של קנין שענינו זכאות שהממון יהפוך להיות תחת רשותי וזהו כל תוכנו של המעשה קנין וכבר ביארתי בגוף המאמר שכמו שיהיה דקל עם פירות מחוברים למעלה בענפיו יועיל קנין בדקל עבור פירותיו מחמת שהם עומדים כיחידה אחת אז גם הכא הפירות נחשבים טמונים בבכח של הדקל בהגדרתו כממון ולכן תעשה קנין בגוף הוא נחשב כמעשה קנין בפירות ואז נמצא שיש לו תפיסה בגוף לענין להפוך חלק ממנו להיות שלו והיינו הפירות העתידיים וזהו קנין לשעה והיינו קנין עד שתמומש הקנין מכח המעשה קנין שתחיל את הבעלות

וסתם שאלה האם אתה עדיין בישיבה כי זכורני שם כמו שלך בישיבה (אני שואל זאת רק מחמת שאתה מזדהה בשמך המלא)