פסח, חודש ניסן בדין שתייה בד' כוסות בחמר מדינא וביוצא מאחר - מעשה בהגרי"ז והגרמ"ס

[נראה לפשוט]

שמעתי מהג"ר דוד פיינשטיין שמעשה היה בהגרי"ז ואחיו הגר"מ שהיו במקום שלא היה להם ד' כוסות יין אלא חמר מדינה, והיה א' אחר שהיה לו ד' כוסות יין, ולא רצו לצאת ממנו משום דפסק המחבר דבד"כ א"א לצאת ממישהו אחר אלא צריך לשתות ודלא כהתוס' . והעדיפו לשתות חמר מדינה וכמש"כ התוס' דמהני חמר מדינה. ואח"ז סברו דלא. ואינני זוכר טעמם.

ואולי משום שכל מה דדעת תוס' דמהני חמר מדינה הוא משום דדעת התוס' דליכא דין שתייה, וא"כ ליכא כל ענין שלא לצאת מאחר, דהא ליכא דין מעשה שתיה, וכל מש"כ הנך ראשו' דא"א לצאת בהד' כוסות מאחר הוא משום דאיכא דין מעשה שתיה, וזה לא יהנו להם בלא"ה. [ועי' בחי' מרן רי"ז הלוי שעמד בהחקירה הנ"ל.]

​

 

[חם ליבי]

חדושי הגר"ח מסכת פסחים דף קח עמוד ב
והנה בשו"ע או"ח (סי' תפ"ג) פסק דאם אין לו יין יוכל לקחת גם חמר מדינה לארבע כוסות. ונראה דהיינו משום דהרי איכא בד' כוסות גם הך דינא דברכה על הכוס, ומשו"ה באין לו יין יצא לפחות הך דינא דברכה על הכוס, אבל אם יש לו יין, ודאי צריך לשתות יין, דבחיובא דדרך חירות, נאמר דוקא חיובא דשתיית יין ושתיה עריבה