- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
כל מצוה שנצטווינו בתורתנו הקדושה – נעשתה על ידו בכל הכוחות, ואף למעלה מכוחותיו ללא שום הנחות.
ליל בדיקת חמץ… הבית נקי זה מכבר לפסח, ממורק ומצוחצח, אווירה נפלאה של נקיות שוררת בחלל הבית. לאחר שהניחו עבורו עשר חתיכות חמץ, החלה "עבודת" בדיקת החמץ, עבודה שהפליאה עין כל רואה. רבינו לא הניח לאף אחד מנכדיו או מבאי ביתו לערוך עבורו את הבדיקה, בעצמו ובמו ידיו ערך את הבדיקה, ללא שום הנחות.
הוא כופף את קומתו הגבוהה והשתטח כליל על הארץ, זחל בכל הבית, סרק כל חור וסדק, וחיפש אחר החמץ. המאמץ היה קשה עבורו, בעיצומה של הזחילה וה"עבודה" היו פניו מאדימות ושריגי גידיו בולטים מרוב מאמץ, אך הוא לא נח לרגע, זחל עד לארון הספרים ובדק בין הארון לקיר, תוך שהוא סורק כל ס"מ מביתו.
בשנת תשס"ד, לאחר שניצל בנס גדול מן המאורע הקשה בלבו, סבור הייתי שבשנה זו יוותר על המאמץ הגדול. מה מאוד הופתעתי שהחל בבדיקת חמץ כרגיל, ללא הנחות, השתטח מלא קומתו על הארץ והחל לבדוק בחורים ובסדקים.
התחננתי לפניו: "סבא, זה הרי כמעט גובל בפיקוח נפש!"
אולם הוא עמד ומדד את כוחותיו, שלט עליהם באופן מופלא, יודע היה היטב כמה הוא מסוגל וכמה לא, ולכן לא שמע אלי. (שנתיים לאחר מכן, לאחר שמדד את כוחותיו וראה שבאמת אינו מסוגל לזה, רק אז "ויתר" לנכדים ו"הרשה" להם לערוך בדיקת חמץ. וגם אז היה הולך פסיעה אחר פסיעה ובודק אחר הבודק לראות אם בודק הוא היטב כעין גדול העומד על גביו).
מה שהפליא יותר מכל היה הזמן שלאחר בדיקת חמץ. לאחר המאמץ הגדול והעצום שהשקיע בקיום המצוה, כשהיה מותש כליל, ואיבריו כמעט ולא נשמעו לו, לא הלך לנוח אף לא לרגע. התיישב על כסאו, פתח את הגמרא, הרכין את גופו אל תוכה והחל ללמוד כאילו כוחו במתניו, כמו היה זה לילה רגיל ככל הלילות. (מפי נכדו - גדולה שימושה)
ליל בדיקת חמץ… הבית נקי זה מכבר לפסח, ממורק ומצוחצח, אווירה נפלאה של נקיות שוררת בחלל הבית. לאחר שהניחו עבורו עשר חתיכות חמץ, החלה "עבודת" בדיקת החמץ, עבודה שהפליאה עין כל רואה. רבינו לא הניח לאף אחד מנכדיו או מבאי ביתו לערוך עבורו את הבדיקה, בעצמו ובמו ידיו ערך את הבדיקה, ללא שום הנחות.
הוא כופף את קומתו הגבוהה והשתטח כליל על הארץ, זחל בכל הבית, סרק כל חור וסדק, וחיפש אחר החמץ. המאמץ היה קשה עבורו, בעיצומה של הזחילה וה"עבודה" היו פניו מאדימות ושריגי גידיו בולטים מרוב מאמץ, אך הוא לא נח לרגע, זחל עד לארון הספרים ובדק בין הארון לקיר, תוך שהוא סורק כל ס"מ מביתו.
בשנת תשס"ד, לאחר שניצל בנס גדול מן המאורע הקשה בלבו, סבור הייתי שבשנה זו יוותר על המאמץ הגדול. מה מאוד הופתעתי שהחל בבדיקת חמץ כרגיל, ללא הנחות, השתטח מלא קומתו על הארץ והחל לבדוק בחורים ובסדקים.
התחננתי לפניו: "סבא, זה הרי כמעט גובל בפיקוח נפש!"
אולם הוא עמד ומדד את כוחותיו, שלט עליהם באופן מופלא, יודע היה היטב כמה הוא מסוגל וכמה לא, ולכן לא שמע אלי. (שנתיים לאחר מכן, לאחר שמדד את כוחותיו וראה שבאמת אינו מסוגל לזה, רק אז "ויתר" לנכדים ו"הרשה" להם לערוך בדיקת חמץ. וגם אז היה הולך פסיעה אחר פסיעה ובודק אחר הבודק לראות אם בודק הוא היטב כעין גדול העומד על גביו).
מה שהפליא יותר מכל היה הזמן שלאחר בדיקת חמץ. לאחר המאמץ הגדול והעצום שהשקיע בקיום המצוה, כשהיה מותש כליל, ואיבריו כמעט ולא נשמעו לו, לא הלך לנוח אף לא לרגע. התיישב על כסאו, פתח את הגמרא, הרכין את גופו אל תוכה והחל ללמוד כאילו כוחו במתניו, כמו היה זה לילה רגיל ככל הלילות. (מפי נכדו - גדולה שימושה)