שיר בדרך אין מוצא

[בן פטורא]

בדרך אין מוצא
בקרן זווית חתומה
בין הר לבקעה
בין גן לשממה
מצאתי עצמי
בן תמותה
אהבתו עלומה
שגיונו חסר תרופה
משאלתו שדודה
משבתו שעשוע
לגלוגו בכל פה
בגידוף ידוע
בו הנפש תתקצה
כפרי נגוע

ראש מורכן
ברכים כפופות
מבקש לקוד
אפיים ולהשתחוות
וגופו ממאן
והוא הוכרח לכהן
ופני מלך לחלות
ויגע רבות
ולעת כלות
ושוך התשוקה
ובהעלות הענן
מעל האדמה
יוותר על עמדו
כסימן שאלה
שח בלי מילים
חוקק באש אהבה
מזכרת וגלעד
לבן אהובה
אשר נתגעל קימעא
ובבקשו לשוב
נתקלע במקלע
ממשל אל נמשל
וחוזר חלילה
כל גופו בזעקה
תמיהה איומה
מאין בא ועתה ?
ומדור נשמתו
ואין קשורה
וברגבי עפר נספנה
לשוב יראה
ומקומה לזרא
תכה על לבה בחוזקה
ונחילי דם
ונהרות דמע
לא יוכלו לכבות את האהבה

ובשפה פצועה וסדוקה
יבקש לפרש
ומבין סדקיה האפעה יעלה
ולחשו ילחש
יטיף את ארסו
אף ישוך בלא לחש
יבצע אמרתו
והנה חשכה גדולה נופלת
סופות חול מימי חלדי
ובין הבתרים אך מאכלת
ובעד ערפל הוד קולי

וברית כרותה לזעקה אילמת
כי בוקעת מחיצה היא
ופותחת הדלת