הרה"צ רבי עמוס כמוס חיים גואטה זצ"ל
ראש ישיבת 'רבי יצחק חי טייב' בנתניה ורבה של קהילת יוצאי לוב בעיר
| מאת כתב 'המבשר' |
קהל רב ליווה אתמול בצהרים למנוחות, מתוך צער עמוק וכאב גדול, את הגאון המקובל רבי עמוס כמוס חיים גואטה זצ"ל, ראש ישיבת 'רבי יצחק חי טייב' בנתניה ורבה של קהילת יוצאי לוב בעיר, אשר הסתלק בפתאומיות אתמול בשעת בוקר מוקדמת בנסיבות טראגיות, והוא בן ע"ה בפטירתו.
מסע ההלוויה התקיים בבית העלמין ותיקין בנתניה, בהשתתפות רבנים, בני משפחה, תלמידים, מתפללים ותושבי העיר, שבאו לחלוק כבוד אחרון לדמות מופת של תורה, תפילה, חסד וקירוב רחוקים. קודם לכן יצאה המיטה מהמרכז הרפואי לניאדו בקרית צאנז, שם השתתף במעמד כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א, לצד בני המשפחה והמוני מקורבים.
המשתתפים התקשו לעכל את הבשורה הקשה על הסתלקותו הפתאומית של מי שהיה במשך עשרות שנים כתובת לכל מבקש עצה וברכה, ולכל יהודי שבור לב שחיפש פינה חמה, מאור פנים ומילה טובה.
הבשורה הקשה הכתה בתדהמה את העיר נתניה ואת עולם התורה. במשך שנים רבות עמד רבי עמוס זצ"ל בראש ישיבתו ובית מדרשו, שהיו לתל תלפיות של תורה ותפילה, ולבית פתוח לכל יהודי באשר הוא. רבים מבני הקהילה סיפרו אתמול בדמעות כי בית מדרשו היה פתוח יומם ולילה, וכי הרב עצמו נשא בעול עם כל יהודי, כאב את כאבו ושמח בשמחתו.
רבי עמוס גואטה זצ"ל נולד בלוב ביום י"ט באדר תשי"א. עם עלייתו לארץ ישראל השתקע בעיר נתניה, תחילה בשיכון סלע, לאחר מכן בשיכון ותיקים, ובהמשך באזור רחוב איינשטיין, בסמיכות לבית מדרשו, אשר היה למרכז חייו ופעלו.
בראשית דרכו עסק לפרנסתו ואף למד רפואה במשך כמה שנים, אולם בהמשך התחזק יותר ויותר בעבודת ה', עזב את לימודיו הכלליים והתמסר כולו לעולמה של תורה. הוא למד בכולל 'אור התורה' בנתניה, ובין רבותיו ועמיתיו לתורה נזכר שמו של הגאון רבי שמעון גבאי זצ"ל, ממקימי עולה של תורה בעיר. במשך שנים היה נוסע מדי יום למושב פורת כדי ללמוד בחברותא עם הגאון רבי אברהם מרדכי יצחקי, הידוע בכינויו 'הרב מפורת'.
שמו הלך לפניו במשך עשרות שנים כדמות פלאית של מסירות נפש, פרישות, אהבת ישראל וקירוב רחוקים. ישיבתו ובית מדרשו 'רבי יצחק חי טייב', על שם מגדולי חכמי ומקובלי יהדות תוניסיה, השוכן בלב שכונת נאות הרצל הוותיקה בנתניה, הפך במשך השנים למקלט רוחני ופיזי עבור מאות צעירים ונשמות תועות.
בני הקהילה מספרים כי שערי המקום היו פתוחים יומם ולילה. כל יהודי שנצרך למזון, מקום לינה, מילה טובה, ברכה, עצה או כתף תומכת, ידע כי אצל רבי עמוס ימצא דלת פתוחה ולב רחב. הוא קירב חוזרים בתשובה, בני נוער שנקלעו למשברים, אנשים שבורי לב וגם כאלו שהחברה כבר התייאשה מהם. אצל הרב זצ"ל כל נשמה נחשבה עולם מלא.
"הרב היה אבא של ממש", סיפר אחד המתפללים בדמעות. "מי שלא היה לו היכן לישון, מי שלא היה לו מה לאכול, מי שנזרק ממסגרת או מבית, ידע שאצל הרב גואטה יש מקום. הוא לא רק לימד תורה, הוא הציל חיים. הוא החזיר אנשים לחיים כפשוטו".
אחד מבאי בית מדרשו תיאר אתמול כי הרב זצ"ל היה קורא לתלמידיו ולמקורביו בלשון חיבה "בויה" – בני. לדבריו, הרב כמעט שלא נתן תנומה לעיניו, ובמשך השבוע שהה שעות ארוכות על כסאו בבית הכנסת, מקבל אנשים, משיב לשאלות, מברך, מעודד ומחזק. רבים העידו כי לפני שהיה משיב לשואליו, היה מורה להם לפתוח באמירת תהילים, כאשר לאחד אמר לקרוא מתחילת הספר ועד פרק צ', ולאחר מכן היה מורה לבא אחריו להמשיך משם ועד סוף ספר תהילים.
בית הכנסת שבראשותו היה מקום של תורה ותפילה, אך גם מקום של חסד פשוט ומוחשי. סעודות הוגשו בו לכל דורש, ואיש לא נדחה מפניו. הוא נשא בעול עם כל יהודי, כאב את כאבו ושמח בשמחתו, והכל מתוך הסתרה, פשטות ובריחה מכל גינוני כבוד.
מעבר למפעל הקירוב האדיר, נשא רבי עמוס זצ"ל בגאון את דגל מורשת יהדות לוב וטריפולי. הוא שימש כאחת הסמכויות הרוחניות הבולטות של קהילת יוצאי לוב, ופעל ללא לאות לשימור המנהגים הקדומים, לימוד תורת חכמי לוב והנחלת המסורת לדור הצעיר. בקהילתו הקפיד לשמר נוסחאות ומנהגים עתיקים מבית אבא, ובכללם קריאת עשרת הדיברות בערבית־יהודית כפי שנהגו בגלות לוב.
דמותו היתה נטועה בעומק המסורת המפוארת של חכמי צפון אפריקה, ובד בבד היתה קרובה לכל יהודי באשר הוא. בני עדתו ראו בו רב, מנהיג ואב רוחני, אשר שמר במסירות על שלשלת הדורות, ובאותה שעה פתח את שערי בית מדרשו גם לבני עדות וחוגים שונים שביקשו לשאוב חיזוק, עצה ותפילה.
הוא היה דבוק בציוני הצדיקים ובמקומות הקדושים. מדי שנה היה נוסע לראש השנה למירון וליום הכיפורים לחברון, ובמוצאי ל"ג בעומר היה מגיע לפאתי מירון. קשר מיוחד היה לו לציון התנא הקדוש רבי יהודה בן בבא זי"ע, מהרוגי מלכות, ובמשך שנים הרבה לפקוד את המקום, לערוך בו תפילות ותיקונים עם בני קהילתו, ואף פעל להקמת כולל במקום ולבניית מקווה טהרה בסמוך.
דמותו של רבי עמוס זצ"ל נודעה גם כדמות של מקובל ובעל ייסורים. הוא נהג להרבות בתעניות דיבור ובתעניות הפסקה, עסק בתפילות ובתיקונים על פי דרך הקבלה, ורבים שיחרו לפתחו מכל רחבי הארץ כדי לזכות בעצה, ברכה וישועה. במשך השנים נקשרו בשמו סיפורי מופת רבים, אולם הוא עצמו ברח מן הפרסום והקפיד להצניע את דרכיו.
בחודש תשרי תשפ"ד חלה באורח קשה ואושפז במחלקת טיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. באותה עת הוסיפו לו את השם "חיים", ורבים העתירו לרפואת רבי עמוס כמוס חיים בן פורטונה. לאחר תפילות רבות שנישאו לרפואתו בהיכלי התורה ובבתי המדרש, זכה לשוב לאיתנו באורח פלא, ולאחר תקופת שיקום חזר לבית מדרשו ולהמשך עבודת הקודש.
תלמידיו מציינים כי כל חייו נזהר הרב זצ"ל מפרסום, ואף ביקש שלא יפרסמו את תמונתו. מקורביו שמרו על כך בקפידה, מתוך ידיעה כי רצונו היה להישאר בהסתרה, רחוק מן הכבוד ומן הפרסום, כולו נתון לעבודת ה' ולצרכי הכלל.
עם הסתלקותו הפתאומית שררה תדהמה קשה בעיר נתניה. רבנים, אישי ציבור, תלמידים ומתפללים התקשו לעכל את הבשורה הקשה.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך, משפחה כואבת, קהילה שבורה ואלפי תלמידים ומקורבים הממאנים להתנחם על הסתלקותו של האב הגדול, אשר בית מדרשו היה להם לבית, ותורתו, תפילותיו ומאור פניו האירו את חייהם במשך שנים.
"סיעת גל במועצת העיר נתניה, בראשות הרב דב שטמר, מבכה מרות את פטירתו הטרגית של המקובל הצדיק הרב עמוס גואטה זצ"ל. רבי עמוס, כפי שקראו לו תושבי נתניה, היה דמות בעלת השפעה עמוקה על ציבור רחב מאד שראו בו אוזן קשבת לכל מצוקה ובעיה מתוקף גדלותו בתורה והבנתו לנפשם של תלמידיו וחסידיו".
הרב שטמר מסר "דמותו תלווה את כולנו במשך שנים רבות, זכיתי לפגוש בו מספר פעמים ולראות תלמיד חכם בעל שיעור קומה ומאור פנים מיוחד. בשיחה שקיים נכד הרב עמוס זצ"ל עם כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א, אמר כ"ק מרן האדמו"ר שליט"א 'יש לפעמים גזירה משמים שלא נותנים זמן להתפלל'. אני מתפלל כי המשפחה והקהילה כולה תמצא את הכוחות לקום מהטרגדיה הקשה. נעמוד לצד המשפחה והקהילה בכל הנדרש".