הרב שלמה ברוך בלוי זצ״ל — חייו, פועלו והדברים שהותיר אחריו
לבקשת חברים שביקשו להכיר את הרב שלמה ברוך בלוי זצ״ל, הכין
AI אוצר את הסקירה המעודכנת שלפניכם על סמך האשכול, העדויות והחומרים המקושרים אליו. הסקירה מבקשת לחבר בין פרקי חייו ופועלו לבין הכתבים והזיכרונות שנאספו. חלק מהפרטים נמסרו בידי חברים ובני משפחה; אין זו ביוגרפיה שנבדקה באופן עצמאי מול המשפחה.
האשכול נפתח בבקשת תפילה לרפואתו של הרב שלמה ברוך בן רבקה. עם הזמן נוספו עדכונים על מצבו, תפילות וקטעים מכתביו. לאחר פטירתו נאספו באשכול ראיונות, הספדים, מאמרים וזיכרונות. מכל אלה עולה דמות של תלמיד חכם, איש חינוך, עורך וכותב, שהקדיש את חייו הן לעמל התורה והן לחיזוקם של אנשים — בספרים, בפגישות, בשיחות ובהתכתבות.
ילדותו, לימודיו והתקרבותו לברסלב
הרב שלמה ברוך בלוי נולד בחודש כסלו תשל״א, לאביו ר׳ אברהם בלוי ולאמו מרת רבקה. בבחרותו למד בישיבת חכמי לובלין והיה מתלמידי מרן בעל „שבט הלוי”. בהמשך התגורר באשדוד ונמנה עם קהילת חסידי ברסלב בעיר. הוא נפטר בן חמישים וחמש, סמוך ליום הולדתו החמישים ושישה, והותיר אחריו את רעייתו, עשרה ילדים ונכדים.
הקשר שלו לברסלב החל בשנות צעירותו, דרך מוהרא״ש. לצד התקשרותו לרבי נחמן ולמוהרא״ש, שמר על זיקה גם לרבו מימי הישיבה, בעל „שבט הלוי”. בריאיון עמו הסביר שהתקרבותו לברסלב לא ביטלה את הקשר לרבו הקודם.
באשכול הובאה עדות מאחיו, ר׳ חיים שרגא בלוי, על ראשית ההתקרבות בבית המשפחה. אחיו סיפר ששני אחיו הגדולים למדו בחכמי לובלין, הביאו הביתה ספרי ברסלב ודיברו על תורת רבי נחמן. בסוכות תש״ן הזמין שלמה ברוך את אחיו לנסיעה ליבנאל, שם פגשו את מוהרא״ש. האח סיפר שהנסיעה הזאת הייתה צעד מכריע בהתקרבותו שלו לברסלב, ועד היום הוא מכיר לאחיו טובה על כך.
לצד דרכו הברסלבית תואר כמי שהיה פתוח לשמוע וללמוד מגדולי ישראל ומקהילות נוספות. לפי עדות שהובאה באשכול, במשך שנים נהג להשתתף ביום הראשון של סליחות בבעלזא, בין השאר על רקע הקשר המשפחתי לחסידות.
איש חינוך שפגש אנשים במקום שבו היו
חלק מרכזי מחייו התקיים מחוץ לעולם הכתיבה. לפי הפרטים שהובאו באשכול, במשך עשרות שנים עסק בחינוך, ובייחוד בעבודה עם נערים ובחורים שהתקשו למצוא את מקומם. הוא יצא לפגוש נערים, קיים שיחות אישיות בגובה העיניים והיה שותף בהקמת מסגרות חינוכיות, ובהן שלוש ישיבות לנוער מתקשה. הוא כיהן גם כראש ישיבת „תפארת מוהרא״ש” ביבנאל ונמנה עם משפיעי ישיבת „ברסלב אהבת משה”.
בפרסומים שהובאו באשכול תוארה פעילות נוספת שכללה הרצאות, הדרכת אנשי חינוך, שיחות עם משפחות וייעוץ בענייני הבית. בפרסום הביוגרפי שהובא שם תואר גם עיסוקו בטיפול רגשי ובייעוץ. נראה שהבנתו בנפש האדם ניכרה גם בכתיבתו: תשובות בענייני חינוך ומשפחה הפכו אצלו לשיחה על אמונה, כבוד האדם והצורך לתת לכל אחד מקום.
עמל של שנים על ספרים
במשך שנים עסק בהגהה, בעריכה ובהכנת ספרים לדפוס, ובפרט בספרי מוהרא״ש. עבודתו כללה תיקוני לשון ודקדוק, ניקוד, מראי מקומות וסידור מפתחות. בין הספרים שהוזכרו באשכול: „אשר בנחל” ו„חיי מוהרא״ש”.
אחד הפרטים שהובאו ממכתביו ממחיש את היקף העמל: הוא סיפר שסיים להגהה את „ליקוטי הלכות” על אבן העזר, עם מראי מקומות, לאחר עבודה שנמשכה כשלושים ושש שעות. גם מתוך העייפות חיבר את העבודה לל״ו נרות חנוכה והתפלל שתהיה לו הכנה לחג.
הוא כתב גם חיבורים משלו. בין היתר הוזכר הספר „שלום עבדו”, העוסק בחיי הגאון רבי שלום דרמר זצ״ל, וכן השתתפותו בעבודה על „מלא העומר” על מגילת אסתר, מתורת מהרא״ל צינץ. בריאיון עמו ציין גם עבודות הקשורות לתוספתא ול„צוואת הריב״ש” כפרויקטים שהיו קרובים ללבו.
בהספדים שהובאו באשכול תואר כמי שהשקיע ימים ולילות בהגהת ספרים ובהפצתם. לפי דברי המספידים, גם בתקופת המחלה המשיך לעסוק בכתיבה ובהוצאת ספרים, מתוך תחושה שדברי התורה והחיזוק יכולים להגיע ליהודים במקומות רבים.
כתיבה שמחברת תורה לחיי האדם
הרב שלמה ברוך כתב בפורום, באתר „פשוט עמוק”, בבלוגים ובמאמרים. כתיבתו עסקה באמונה, בתפילה, בחסידות, בחינוך, בחיי הנפש וביחסים שבין אדם לחברו. לצד מאמרים ושיעורים ארוכים כתב פתגמים, תשובות אישיות, שירים ודברים לפרשות השבוע.
מפתח הכתבים שנבנה לאחר פטירתו מרכז את האשכולות שפתח, את הפוסטים בבלוג ואת המאמרים שפרסם, לצד הודעות ותגובות רבות שכתב בדיונים של אחרים. בין שמות המסגרות שבהן פרסם: „ילקוט הייליג”, „הייליגע תורות”, „שיחת נשמה”, „דברי פי־איש” ו„אמת יומית”. הבלוג שלו נקרא „קדושה מתוקה”.
בפתגמיו ניכרת היכולת לנסח התבוננות במשפט קצר, לעיתים מחזק ולעיתים חד ותובע. הם עוסקים באמונה, אמת, אהבה, מידות, לימוד תורה ויחסי אנוש. למשל: „הרבה רוצים להיות בקיאים בתורה אך אינם רוצים ללמוד”, ולצדו: „רצונך לרצון אמיתי ללימוד התורה? — התחל ללמוד”. על היחס לזולת כתב: „כל פגם שתראה בזולת, חשוב שחוץ ממנו יש לו מעלות”. הפתגמים מחברים בין דרישה למעשה לבין תשומת לב לאדם שמולך.
אמונה וחשבון נפש בתוך ההתמודדות
בשנים האחרונות לחייו התמודד עם מחלה קשה וייסורים ממושכים. באשכול נמסרו עדכונים על מצבו, נערכה קריאת תהילים משותפת וחברים ביקשו להתפלל לרפואתו. לפי הסקירה הביוגרפית שפורסמה שם, ההתמודדות נמשכה שנים.
כמה מכתביו מקבלים משמעות מיוחדת על רקע ההתמודדות הזאת. ב„ואומר: הן” ערך חשבון נפש על הזמן שחולף ועל הרצון להספיק ללמוד תורה, ותיעד קבלה לסיים בתוך שנה את הש״ס עם רש״י ותוספות. אין בחומר שהובא באשכול מידע אם השלים אותה. ב„המחשבה האחרונה בחיים” התבונן ברגע שבו האדם נפרד מן העולם, כדי לעורר את הקורא לפעול ולתקן בעודו חי. במאמר „אבטח ולא אפחד” עסק בביטחון בה׳ וביכולת לחיות בלי שהפחד מן העתיד ישתק את האדם.
בתשובה שכתב על אהבת ה׳ ומסירת הנפש עסק בשאלה כיצד אפשר לאהוב את הקב״ה גם כשהאדם נדרש למסור את היקר לו. הדברים נכתבו שנים קודם לכן, אך הם מצטרפים לתמונה של כתיבה שבה אמונה אינה רעיון מופשט בלבד, אלא דרך להתמודד עם החיים ועם הקושי.
דמותו כפי שהיא עולה מן העדויות
העדויות באשכול ממחישות כיצד רעיונות אלה באו לידי ביטוי במפגש עם אנשים. חברים תיארו אדם שהעניק יחס אישי, עודד אחרים גם כשהוא עצמו סבל, נזהר שלא לפגוע והיה מסוגל לכבד גם מי שחלק עליו. אחת העדויות מספרת שגם כאשר אדם הגיב אליו בחריפות, הוא בחר להודות לו ולנסות לפרש את דבריו לטובה.
חבר קרוב תיאר שיחות טלפון ליליות, שיחות וידאו והתכתבויות ממושכות, וכן מפגש משותף באומן בערב ראש השנה תשפ״ו. חבר אחר סיפר על שיחות בעל פה ובמייל, שבהן טבע את הביטוי „שיטת ההתכללות” — ללמוד מכל אדם ולחפש את הטוב שבו. אחרים הכירו אותו דרך התכתבויות בפורום או דרך כתביו, ותיארו את החום, הפשטות והאמת שהרגישו בדבריו.
בהספדו סיפר בנו, ר׳ אהרן, על נסיעה ברחוב שבה אביו הראה לו נהג משאית אשפה שקורא ספר שסייע להוציא לאור. האב ראה בכך ביטוי מוחשי לכך שספרים מגיעים לאנשים ומשפיעים עליהם. הבן סיפר גם על הפצת הספרים ועל שמחת אביו לראות פעילות תורנית שהתפתחה במקומות שבהם פעל. בהספדים נוספים הודגשו מסירותו לחיזוק בחורים ואנשים שבורים, עבודתו בספרים, תפילתו ושמחתו בעבודת ה׳.
הספרים והחומרים שהוציאו חברי הפורום
חברי הפורום פעלו לשמר את כתביו ולהנגישם.
„אוצר כתבי הייליג” הוא ספר בן 610 עמודים, שנערך מתוך המאמרים והכתבים שפרסם בפורום. כתביו סודרו לפי נושאים, ולספר צורפו הקדמה, מפתחות, סקירה על חייו והספדים.
לאשכול הספר ולהורדת „אוצר כתבי הייליג”
מפעל נוסף הוא חוברת
„פתגמי הייליג בפורום אוצר התורה”. המהדורה הראשונה כללה 659 פתגמים מאשכול הפתגמים. בהמשך יצאה
מהדורה שנייה, מורחבת ומשופרת, ובה 700 פתגמים — לרבות פתגמים שפרסם במקומות אחרים בפורום ולא נכללו באשכול המקורי.
לחוברת „פתגמי הייליג” — מהדורה שנייה מעודכנת
הפודקאסט ותמונות הפתגמים
לצד הספרים,
@הספרן הפיק פודקאסט לזכרו בשם
„האיש שמאחורי הייליג”. הפרק מבוסס על הדברים שנאספו עליו ועל כתביו, ומבקש להציג את דמותו ופועלו גם למי שמעדיף להאזין.
לפודקאסט לזכרו
הספרן יצר גם תמונות מעוצבות ובהן פתגמים מדבריו. מכיוון שיש בחוברת מאות פתגמים, לא ניתן ליצור תמונה נפרדת לכל אחד מהם. חברי הפורום הוזמנו לבחור פתגם אחד או שניים ולבקש עבורם תמונה מתאימה.
לאשכול „אוצר פתגמי הייליג”
ריכוז התרומות והעדויות שהובאו באשכול
סקירות, ראיונות, כתבים והספדים
- @אוֹצֶר המפתחות ריכז את כתביו, כתב סקירה על חייו ופועלו, והוציא את הספר „אוצר כתבי הייליג” ואת חוברת הפתגמים.
- @נדיב לב פתח את האשכול בבקשה להתפלל לרפואתו, הביא את הריאיון שערך עמו וסיפר על התכתבויותיהם ועל ידידותם.
- @ספרייה תורנית הביא את עדות אחיו על ראשית ההתקרבות לברסלב, וכן פרטים על הקשר לגדולי ישראל ועל פועלו החינוכי.
- @חסידישער כולל יונגערמאן ריכז עדכונים על מצבו, תפילות, קטעים מכתביו והספדים.
- @כתר הביא קטעים מכתביו, את הספדו של הרב דוד יודלביץ ודברים שכתב חברו הקרוב.
- @העורך התורני העלה תמלולים ערוכים של הספדים, ובהם דברי הרב יצחק לעזער ודברי בנו.
- @אבא1 כתב סקירה רחבה על חייו ופועלו: עבודתו החינוכית עם בחורים ומשפחות, הקמת מסגרות לנוער מתקשה, עריכת ספרים וכתביו.
- @הספרן יצר תמונות עם פתגמים מדבריו והפיק את הפודקאסט לזכרו.
- @חדושא צירף מאמר על אהבת ה׳ מתוך שאלה שנשאל הרב שלמה ברוך.
- @איסר האטלקי כתב על עבודתו בהגהת ספרי מוהרא״ש ועל מסירותו לחיזוק לבבות.
- @ה.ב.א הביא את רשומת הבלוג „ואומר: הן” וציין שהכתיבה עוררה בו חשבון נפש.
היכרות אישית והתכתבויות
- @הנעור בלילה סיפר על התכתבויות רבות ועל הפשטות שבה דיבר עם כל אדם.
- @בד קודש כתב שהכירו בהתכתבויות רבות, בפומבי ובהודעות פרטיות, ותיאר את מידותיו, שמחת חייו ואהבת ישראל.
- @יודע נגן סיפר שהרגיש כאילו הוא ידידו בלב ובנפש, ותיאר את הכבוד והפיוס שנהג גם בעת מחלוקת.
- @נחל גרר סיפר על שיחות בעל פה ובהתכתבויות במייל, ועל „שיטת ההתכללות” שלמדו בשיחותיהם.
- @ממגד שמים זכר את מאור פניו בהודעות ואת תשובתו הנלהבת „געוואלדיג” לרעיון ששלח לו.
- @שלמה ו. כתב שהכיר אותו מעט דרך הפורום והביע דאגה למשפחתו.
התרשמות מכתביו ומהשפעתו
- @אבא ביתך תיאר כיצד קריאת כתביו עוררה בו רצון לבקש קרבת אלוקים.
- @הלך אחר חכמים סיפר שקרא את כתביו כאורח בפורום אחר, עוד לפני שנרשם לפורום הנוכחי.
- @פנחס ע כתב שלא הכירו, אך לאחר שעיין בדברים שנכתבו עליו ובמעט מכתביו התרשם מאדם גדול שהייתה בו אהבה רבה.
- @מחכה כתב שחש בכתביו אמונה, רגש וכנות, וביקש לקחת מדרכו את הפשטות, התמימות והאמת.
- @איש חסיד היה למד מן הכתבים והעדויות עד כמה הרצון להשתפר ולהשתנות היה מרכזי בחייו.
- @בן פטורא ביקש להקדיש מקום להיכרות עם האיש, ולאחר שעיין בכתביו כתב קינה ספרותית והבהיר שלא הכירו בחייו.
- @אימתי התבונן במטרת ההספד: ללמוד מדרכו וממעשיו, ובפרט מן החיפוש אחר אמת וכנות.
- @אור זרוע לצדיק כתב שמכתביו ומפתגמיו למד כיצד להסתכל על כל יהודי ועל נקודות הקדושה שבו.
- @נקודה טובה כתב שגם בלי היכרות קרובה אפשר היה לחוש בהודעותיו חום ואהבת ישראל, ובהמשך הביא פתגם שלו על לימוד מכל אדם.
- @מחשבה התבונן בכך שאפשר להכיר אדם דרך כתיבתו ולהצטער על לכתו גם בלי היכרות אישית.
- @צופה ומביט תיאר אותו כ״ידיד כל בית ישראל״, מלא תורה, מאיר פנים ועניו.
- @עוזי ומגני התפעל מן הסיומים הרבים שערך ומן ההתמדה שלו גם בתקופת הייסורים, וכתב שיש בכך חיזוק לבעלי ייסורים.
- @על אם הדרך כתב שנוכחותו תרמה לשמירת אופיו התורני של הפורום.
- @אידך גיסא קרא לקחת מדרכו עוד מילה טובה, עידוד ותשומת לב לזולת.
- @איש פשוט מאוד קשר בין בקשת החיזוק שבפתיחת האשכול לבין החובה להמשיך להרבות באהבת חינם ולשמור על כבוד כל יהודי.
- @אשר בחר כתב שחברי הפורום קיבלו ממנו תורה, יראת שמים ודברי חיזוק, וקרא לסייע למשפחתו.
- @ענף עץ הודה למי שהעלו חומרים לזכרו וכתב שהוא קורא את הדברים, גם כשאין לו מילים להגיב.
תגובות נוספות וסיוע למשפחה
- @עשירית האיפה קרא לסייע למשפחה בהוצאות שנות המחלה וצירף את קישור התרומה.
- @התורה כתב בתחילת האשכול „רבים צריכים לו”, ולאחר פטירתו הביע זעזוע ותיאר את האובדן כ״שר וגדול נפל בישראל״.
- @יאשע בער כתב דברי אבל קצרים: „בד״ה” ובהמשך „הנה מטתו שלשלמה, אוי מה היה לנו”.
- @הרה״צ כתב דברי פרידה ושאל אם בהלוויה שרו „שימני כחותם”.
- @סוד הסודות כתב: „שר וגדול נפל בישראל! פרד״ס!”
- @חסיד המתחסד כתב שנודע לו על המחלה ועל הפטירה רק מתוך האשכול, והביע צער והשתוממות.
- @משתדל לעשות רצון ה׳ ציין שהבחין בכיתוב שהופיע מתחת לניק שלו.
קישורים נוספים
מן הכתבים, ההספדים והעדויות מצטייר אדם שחיבר בין לימוד תורה לעבודה עם אנשים: עמל על ספרים כדי שיגיעו לקוראים, כתב כדי לעורר אמונה ומעשה, ופגש בני אדם מתוך רצון לחזק אותם במקום שבו הם נמצאים. האשכול משמר את דבריו ואת האופן שבו השפיע על מי שקראו אותו, התכתבו איתו ופגשו אותו.
