מצאתי בין הכתבים. מכתב אישי ששלח לי לאחר היותו בציון באומן בשנת תשע"ב: (ההדגשות שלי)
וזה לשונו "עשיתי חושבים שההתקרבות לצדיק כלשהו מתאים רק למי שמוכן להיות ממין הצדיק, כי אינו פשט שאחד קורא עצמו על שם רבינו, ורבינו לא היה לו שום הסתכלות בזה העולם ועסק כל ימיו בתפילה ובדבקות, ואיך אנו יכולים להיות עסוקים בעולם הזה, וגם לקרוא עצמנו על שמו ז"ל. הרי כל ענינו הוא היפך מהעולם הזה, וכמו שאמר רביז"ל אנחנו איננו מהעולם הזה של עכשיו ע"כ אין העולם יכול לסבול אותנו... וענין הזכרון של התכלית הנצחי הוא באופן שכל דבר שאינו נצחי השייך להשי"ת הוא הבל הבלים, כל קניני העולם הזה, ואפילו ענינים של חסידות וקירוב, אם אינם לתכלית ולדבקות ברבש"ע הרי שהם היפך הענין של רביז"ל ושאר צדיקים זי"ע.
ואם אתה זוכר מה שחידשתי ביארצייט שלו שמוהרנ"ת הקדוש התבטא שכשאחז בהמיטה שלו בשעת הלויה התנוצץ לו התנוצצות אלוקות, ודייקתי בעניי, ולמה לו הרגיש אהבה לצדיק או התקשרות וכו' שיותר מתאים בעידן כזה, אלא שכל ענינו של רביז"ל הוא להחדיר אור אלוקי בעולם, וכל מי שהיה סביבו היה מלא יראה נוראה ממנו יתברך, ומוהרנ"ת קיבל דעתו הק' בשלמות, ועל כן הבין שכל השייכות שלו אל הצדיק הוא מחמת שמכניס בנו התנוצצות אלוקות, לידע מהשי"ת לחשוב מהשי"ת לדבר מהשי"ת להרגיש השי"ת ורק זה הוא הלימוד של רבינו ולא זולת. ואדם יכול לבדוק עצמו אם פעלו עליו הדיבורים של רביז"ל או שזה מהשפה ולחוץ בדרך זו, שאם מתחיל להרגיש השי"ת בחייו ממש בפשיטות, הרי שהרבי לימד אותו משהו, ואם לאו – הרי שאינו לומד בחיידר שלו ז"ל כי רק זה כל לימודו,
ועכשיו נזכרתי שרביז"ל אמר, את זה תקבלו מאתי – שלא תניחו עצמכם להטעות א"ע מהעולם כי העוה"ז מטעה אותנו מאד, שוב רואים שהוא מגדיר את כל ענינו – "את זה תקבלו", שלברוח כמה שיותר מהעולם, וכל מה שרואים איזו נגיעה של 'עולם' צריך להבין שזה שקר ותאוות רעות והסתרות, ובכל פעם שזוכים להרגיש אלוקות, ללמוד לשם ה', להתפלל באמת לה', לברך באמת את ה', שכל ענין האדם יהיה רק ה' אחד – זה הכל.... אני מקוה שאתה מוחל לי על התפרצות הרגשין, כי לדעתי זה בחינת מהות הצדיק בכלל, שזה סובב והולך על כל הצדיקים האמיתיים, ובפרטיות הרבי זי"ע שהוא היה איש פלא ונשמתו פלא גדול."