כתבתי בעבר במאמר:
למה לא אמרו במתן תורה "גר שנתגייר כקטן שנולד". מופיע בגמרא (כריתות, יבמות) כי ישראל עברו גיור במתן תורה, והתקשו המפרשים, אם כן למה מצינו שהתלוננו על עריות כמו שכתוב "וישמע משה את העם בכה למשפחותיו" ודרשו חז"ל ביומא (ומובא ברש"י עה"ת) "על עסקי משפחותיו", והרי מכיון שקיי"ל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" היו מותרים בהם, מתוך זה חידש המהר"ל (גור אריה), שלא אומרים כן כיון שהיתה גירות באונס, שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, והובאו דבריו בהקדמה לשב שמעתא, ויש שכתבו תירוצים אחרים בזה (ודעת המשך חכמה שהיה בהם דין "גר שנתגייר").
וכתב ה"בית ישי", שיש לבאר הענין ע"פ דברי הגרנ"ט הנ"ל, שישראל עד מתן תורה היה להם דין משפחת ישראל, אבל לא היה להם "דת ישראל", ובזה יש לפשוט ספיקו של הפרשת דרכים.
ולגבי מתן תורה יש לבאר כך, הלוא גרות עניינה קבלת תורה ומצוות דהיינו דת ישראל, אבל גזע לא שייך כלל לקבל, אלא ע"כ גזירת הכתוב הוא שגר שנתגייר וקיבל עליו דת ישראל נעשה בידי שמים כקטן שנולד, וישראל מזמן יעקב עד מתן תורה, כבר היה להם דין משפחת ישראל, ולא הוצרכו להתגייר במתן תורה אלא כדי לקבל המצוות, ולכן לא שייך כאן דין גר שנתגייר כקטן שנולד, כי זה נועד להכניסו למשפחת ישראל, והם היו כבר משפחת ישראל, עד כאן תוכן דברי הבית ישי, ודפח"ח.
יש להוסיף, שבלא יסוד זה, קשה מאוד להבין את הייחוס של עם ישראל לשנים עשר השבטים, הרי רואים שכל צורת ישראל סובבת סביב הציור של י"ב השבטים, וקשה להבין איזה ערך יש לחלוקה כזו, כיון שהעם נוצר מחדש על בסיס אחר לחלוטין במתן תורה, במיוחד שזה נעשה בתוספת של מאות אלפי גרים מהערב רב, כן קשה להבין פסוקים המייחסים חשיבות למספר הנפשות שירדו למצרים כגון "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל".
