בטחון והשתדלות לתועלת אחרים

[אברך מישיבת מיר]

בטחון והשתדלות לצורך אחרים
שאלה לגאונים ותלמידי חכמים מה ידוע לכבודכם על ענין של בטחון והשתדלות לתועלת אחרים? האם אדם יכול להשתדל ולבטוח בשי"ת לתועלת אחרים כמו שבוטח לעצמו.
יצויין שכתבתי על זה מאמר במדור מאמרים ומעניין אותי מקראה מקומות וסברות מבוססות על הנושא. ייש"כ לכולכם

 

[אברך מישיבת מיר]

ראיתי כעת שפעם כתבו כאן על ביטוח חיים שזה קצת קשור למאמר זה
וציינו שם לתשובה של האגרות משה ובמאמר המוסגר יש להוסיף עוד ב' מראי מקומות
בתשובות והנהגות (ח"ד סי' שכ"ה) בעל הבית שעובד בלאו הכי לפרנסה ברווח בכל כוחו, ראוי לו לסדר ביטוח לבני ביתו ולא להיות בעל בטחון כשנוגע לאחרים, וראוי לחזקו ולעודדו על כך, שלמה לא ידאג לאשתו ובני ביתו שאם ח"ו ימות שיהיה להם איזה קרן ולא יצטרכו לחזור על הפתחים, ואפילו אם באמת בעל בטחון הוא, מאן יימר שיכול להתחסד על חשבון אשתו ובניו, ואם כן כדאי וכדאי שישלם דבר מועט כל חודש, ויבטיח בזה עתיד אשתו ובניו אם ח"ו יצטרכו לכך, ע"ש. משמע דאין לאדם לבטוח בשי"ת שיפרנס את בני ביתו.

אכן הוסיף בתשובות והנהגות דיתכן שאם באמת הוא עובד בצמצום רק כפי שיעור פרנסתו, וכדי להשיג הכסף החדשי להשקיע בביטוח יצטרך לעבור עוד ולוותר על רוחניות, והיינו למעט בלימוד התורה, שפיר יש מקום לומר שאינו צריך לדאוג לביטוח, ויסמוך על הנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, וראוי לו לבטוח בהקב"ה, ע"ש. ויש להבין גדר הדברים דאם אין רשאי לבטוח בשביל אחרים מאי שנא הכא שהבן תורה רשאי לבטוח בשביל אחרים, משמע שהוא סומך על הקרא דשומר מצוה לא ידע דבר רע, והיינו כפי שפרשו דכשבוטח בזכו רשאי בטוח אף על אחרים.

אולם באור לציון (ח"ה - באורים פל"ז, דברים האסורים משום גילוי ועניני סכנה אות ל"ה) כתב בתו"ד דמי שהוא בדרגה גבוהה בביטחון בה', הרי שלפי מעלתו אין צריך הוא להתעסק בדברים כאלה ולדאוג על העתיד, אלא שם בטחונו בקב"ה, ע"ש. והיינו שרשאי לבטוח ולא לעשות השתדלות אף וצורך בני ביתו

 

[נאמן]

ענין הביטחון הוא שלילת הדאגה ולכך לדאוג דאגת אחרים זה כמו לעצמו ולעזור זה חיוב מטעם חסד

 

[אברך מישיבת מיר]

אמן לשון הגרי"ס כי הגשמיות של השני זה הרוחניות שלי

 

[אברך מעמיק]

בספר 'מחזה עינים' להמגיד מבריסק, כתב (מחזה ז') וז"ל
וכן נתבונן על ענין הבטחון, מה גדולה מדת הבטחון, כי אף רשע אם בוטח בה', ה' יעזרנו ובל יעזבנו, כמאמר חז"ל (ילק"ש תהילים לב) 'רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו' (תהילים לב, י) אפילו רשע ובוטח בה', חסד יסובבנו'. ומה רעה מידת הדאגה. זה הכלל, המרבה בביטחון וממעיט בדאגה, הרי זה משובח. אכן, רק בדברים הנוגעים לכל איש לעצמו, אבל לא בדברים הנוגעים לאחרים. וכי יבוא איש אליו וישיח לפניו דאגתו צרתו ומצוקתו, ויבקשנו לעזור לו ולהושיענו מן המצר, והוא יאמר בלבו, מה לי לדאוג בעדו מאומה, ומה לי להשתדל לטובתו, הנני בוטח בה' בכל לבבי, והנני מאמין באמונה שלימה כי ה' יעזרנו ובל יעזבנו, הרי הוא שוטה ובליעל. זה דבר נעים זמירות ישראל (תהילים לז, ג) 'בטח בה' ועשה טוב וגו'. בטח בה' בכל דבר הנוגע לעצמך, 'ועשה טוב' לאחרים ככל אשר תמצא ידך לעשות, ואל תהי בעל בטחון בכל דבר הנוגע לאחרים.

 

[שטיין]

לענ"ד,
פשוט שיש מקום לבטחון כלפי אחרים,
אולם רק לאחר שעשית בשבילהם כל מה שהיה ביכולתך לעשות.
דאל"כ, הרי אי"ז 'בטחון' כי אם 'בריחה', אין לך כח להתמודד עם הצרה,
אשר ע"כ אתה פוטר את עצמך באנחה של 'השם יעזור' וכיוצ"ב.
ואולם, אחר שהשקעת את כל כוחותיך, עשית מה שביכולתך לעשות,
פשיטא ופשיטא שאתה חייב להאמין ולזכור, שמי שבסוף ובהתחלה מפטפל בהכל - הוא הרבש"ע.

וזה הבחינה המדוקדקת שצריך לעשות בכל פעם,
האם הבטחון הוא ממקום של בריחה,
או באמת ממקום של אמונה.

 

[אברהם]

יש הלצה, אולי מר' מיילך, על דברי הגמרא בחולין שעל מה שהקב"ה אסר התיר כנגד, אסר דם התיר את הכבד וכו', ואמר שאסר כפירה אבל התיר את זה אם השני בא לבקש עזרה, אל תאמר לו הקב"ה יעזור לך אלא תעזור אתה...

 

[אברך מישיבת מיר]

ישוב יש"כ! אמת! יעוי' במכתב מאליהו (ח"א עמ' 194( הביא בשם הבעל שם טוב שביאר שלמה יש בעולם חוסר בטחון, אלא כדי שבזה ישתמש בנוגע לאחרים, אע"פ שלעצמו יבטח בהשי"ת וימעט בהשתדלות, ושמעתי ממי שראה בכתבי הגר"א אלפא (מחיפה) זצ"ל שכתב כן בשם הגר"א.
אולם המכתב מאליהו הביא להקשות על סברא זו דלא מסתבר לומר כן דהא אי אפשר להשתמש בבטחון לפי זמן ושעה וללוות את המידות לזמן מסוים.

 

[אברך מישיבת מיר]

לענ"ד,
פשוט שיש מקום לבטחון כלפי אחרים,
אולם רק לאחר שעשית בשבילהם כל מה שהיה ביכולתך לעשות.
דאל"כ, הרי אי"ז 'בטחון' כי אם 'בריחה', אין לך כח להתמודד עם הצרה,
אשר ע"כ אתה פוטר את עצמך באנחה של 'השם יעזור' וכיוצ"ב.
ואולם, אחר שהשקעת את כל כוחותיך, עשית מה שביכולתך לעשות,
פשיטא ופשיטא שאתה חייב להאמין ולזכור, שמי שבסוף ובהתחלה מפטפל בהכל - הוא הרבש"ע.

וזה הבחינה המדוקדקת שצריך לעשות בכל פעם,
האם הבטחון הוא ממקום של בריחה,
או באמת ממקום של אמונה.

לחץ כדי לכווץ...

דברים אמתיים ונכונים.
רק השאלה היתה לגבי מיעוט ההשתדלות כלפי אחרים כמו שאדם היה עושה לעצמו?

 

[נדיב לב]

יצויין שכתבתי על זה מאמר במדור מאמרים ומעניין אותי מקראה מקומות וסברות מבוססות על הנושא. ייש"כ לכולכם

לחץ כדי לכווץ...

בטחון והשתדלות לתועלת אחרים

כתב הרמב"ן (בראשית פי"ב פי"ג) ועוד שחטא בצאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה ויצא משם על אודות הרעב, והיה לו לבטוח בהש"י כי יפדנו ברעב ממות, ועל החטא הזה נגזר על זרעו גלות מצרים, כי במקום החטא שמה העונש[1]. והנה בדברי הרמב"ן לא מבואר שהחטא שירד למצרים הוה מחמת מה שיצא מארץ ישראל, אלא מחמת חסרון...

• אברך מישיבת מיר
• 18 ינואר 2026
• הערות: 2
• קטגוריה: חומש בראשית

 

[אולפן חדת]

בדיוק על זה יש את הסיפור עם החפץ חיים והסבא מנובהרדוק.
ח"ח- במה אתה מכלכל את הישיבה שלך?
הסבא- בבטחון!
הח"ח- בטחון צריך בשביל עצמך לא בשביל אחרים!
מי מוצא את הסיפור ויעלה אותו כאן, תע"ב.

 

[אברך מישיבת מיר]

עי' בשו"ת שבט הלוי (חי"א סי' שי"ז) ששלח להגר"מ קסלר רבה של קרית ספר שהוא מסכים עמו להתריע כנגד מנהלי ישיבות ומוסדות שאין לה רק מעט, ובונים ומכלכלים מכספם של אחרים וסופם או שנעשים אינם משלמים, או שנעשים נע ונד ממדינה למדינה, ומאבדים הכסף וגם תורתם, והרבה פעמים נכנס בגדר חילול ה', ע"כ.

 

[מנחת חינוך]

ראוי בהאי ענינא להביא מעשה שהיה עם הח"ח בעת גלות הישיבה במלחה"ע הראשונה כשראה שאין באפשרותו להחזיק את הישיבה סבר לפזרה באומרו האם אוכל להלוות עבור הישיבה כשאינני יודע מהיכן אחזיר? ולכאו' יכל ללוות ולבטוח בה' שיקבל את שלווה ע"כ שאסור ביחס לאחרים להסתמך על מידת הבטחון.

 

[אברך מישיבת מיר]

ראוי בהאי ענינא להביא מעשה שהיה עם הח"ח בעת גלות הישיבה במלחה"ע הראשונה כשראה שאין באפשרותו להחזיק את הישיבה סבר לפזרה באומרו האם אוכל להלוות עבור הישיבה כשאינני יודע מהיכן אחזיר? ולכאו' יכל ללוות ולבטוח בה' שיקבל את שלווה ע"כ שאסור ביחס לאחרים להסתמך על מידת הבטחון.

לחץ כדי לכווץ...

איפה מחובא הסיפור הזה?
אני מכיר סיפור אחר שסיפר הגרא"מ שך בשם דודו, מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שסיפר כי בטרם ניגש מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל לחבר את ספרו הנודע, ה'משנה ברורה' על שולחן ערוך 'אורח חיים', היה בדעתו לחבר פירוש על הירושלמי, כאשר יכולים אנו להניח בנקל, כי חיבור מעין זה בודאי היה מאיר את עיניהם של ישראל, בסוגיות העמוקות והסתומות שבתלמודא דבני מערבא, שהרי הסיבה העיקרית לכך שלימודו של התלמוד הזה אינו נפוץ כיום, הינה מחמת שטרם נערך עליו פירוש בהיר אשר יהא בו כדי לסבר את אזנם של אנשים מן השורה כמונו, אכן, בסופו של דבר, כידוע, לא יצאה התוכנית אל הפועל, משום שבתבונתו הבין הכהן הגדול מראדין, כי לא רבים יקפצו על חיבור מעין זה, העוסק בתלמוד שאינו נחלת הכל, מעתה, הוא חושש כי מי שיעסוק בהדפסתו ובהוצאתו של חיבור זה עלול לפשוט את הרגל, וסבר כי אין זה נכון לצאת למשימה, ולו תהא חשובה מאין כמותה- במקום בו ישנו חשש כי הספר לא יהיה בר קיום מבחינה כלכלית, גם כאשר ניסו לטעון באוזניו של ה'חפץ חיים', ולהסביר כי גם אם יפשוט אי מי את הרגל בשל השקעתו בפרוייקט כה חשוב- אין ספק כי ישראל קדושים יעמדו לימינו ויסייעוהו, לא השתכנע ה'חפץ חיים' אין זו חכמה להיות צדיק על חשבון אחרים, הבהיר נחרצות

 

[ואני בחסדך בטחתי]

יצויין שכתבתי על זה מאמר במדור מאמרים

לחץ כדי לכווץ...

תוכל להביא קישור למאמר

 

[אברך מישיבת מיר]

תוכל להביא קישור למאמר

לחץ כדי לכווץ...

אני לא יודע לעשות קשורים, אבל תחפש בחיפוש כאן, את התיבות בטחון והשתדלות לתועלת אחרים, תמצא את המאמר שלי.

 

[בד קודש]

אם ראובן פגע בשמעון, הוא לא צריך לבקש מחילה כי הוא היה רק שליח מהבורא??...
ודאי שכל ענייני אמונה וביטחון עוסקים רק באדם לעצמו ולא כלפי אחרים.

 

[איתי13]

בטחון והשתדלות לצורך אחרים
שאלה לגאונים ותלמידי חכמים מה ידוע לכבודכם על ענין של בטחון והשתדלות לתועלת אחרים? האם אדם יכול להשתדל ולבטוח בשי"ת לתועלת אחרים כמו שבוטח לעצמו.
יצויין שכתבתי על זה מאמר במדור מאמרים ומעניין אותי מקראה מקומות וסברות מבוססות על הנושא. ייש"כ לכולכם

לחץ כדי לכווץ...

לא הגדרת מה זה 'ביטחון'. לבטוח במשהו חיצוני [ה'] שדואג לי? אם כן, זה לא תורה. המשמעות שה' נתן לאדם בחירה בין יצר טוב ויצר רע - הוא שהאדם יעשה לעצמו את הבטחון. בזה שבוחר ביצר הטוב [קרי, השכל], זה בטחונו והשגחתו לצלוח את מאבקי החיים, בין מצד יצרו ובין מצד בני האדם מחוצה לו. שעל זה אמר המשורר 'כי מלאכיו יצוה לך לשמורך בכל דרכיך' - אלו המצוות השכליות, כלומר מה שהשכל מצווה אותך. ויען שהבטחון הוא לא בגורם חיצוני, אלא בגורם פנימי - שהוא אתה. כפי מידת ההתחזקות שלך לנהוג לפי השכל, זה יהיה מדד לבטחון שלך בה'. אך הטוען שהבטחון הוא בגורם חיצוני, הרי הוא כמשליך יהבו על ה', מבלי לשים על לב אם בחירתו הפנימית בין היצר טוב והיצר הרע נכונה היא. לדוגמא, מי שבזמן אזעקה מפני טילים לא הולך למקום מקלט משום הטענה שהוא לומד תורה וה' שומר עליו - לא מקשיב ליצר הטוב שבו [השכל] המצווה לו שבמצב סכנת חיים כזה צריך להגן על עצמו, ומקשיב [בטעות] ליצר הרע שבו [כוח המדמה] הגורם לו לסכן את החיים שלו. כאשר האדם נוהג לפי השכל, בוודאי שעליו להוכיח אחרים שלא עושים כן, שעל זה נאמר הוכח תוכיח את עמיתך.

 

[אברך מישיבת מיר]

אם ראובן פגע בשמעון, הוא לא צריך לבקש מחילה כי הוא היה רק שליח מהבורא??...
ודאי שכל ענייני אמונה וביטחון עוסקים רק באדם לעצמו ולא כלפי אחרים.

לחץ כדי לכווץ...

הסליחה מתבקשת מאחר שמגלגלים חובה ע"י חייב, והוא צריך לתקן את מה שהוא עצמו עיוות והזיק, ואין לזה שייכות לביטחון.
אלא השאלה, כשצריך להשתדל בשביל אחרים (משל, כשחברו זקוק לדבר), עד היכן מגיע מידת ההשתדלות, האם יש להשתדל לאחרים יותר ממה שהוא משתדל לעצמו, או לא.

 

[תלמיד אחד]

לשון חזו''א ב''ב כ''א, "ואפשר דרבא היה לו צורך למעות בשביל צרכי ציבור, וכו', ובשביל זה נתחייב בהשתדלות יתירא"