שתי מילים פותחות את המשנה הראשונה במסכת קידושין (דף ב ע"א), ואלו הן: האשה נקנית, כשנוספת עליהן מילתו של רש"י ז"ל (בד"ה האשה נקנית): "לבעלה". ובמקו"א כבר עמדנו על כי ר"ל בזה, שהמדובר במשנתנו הוא על קנין אשה לבעלה – מה שאומר, כי לא נתחדשו ג' הדרכים המפורשות במשנה כאמצעים לקנין, אלא כאשר יבצע אותן הבעל לשם אישות. וסברתי לענ"ד, דלאפוקי אתא מי שבא על האשה שלא לשם אישות – וכגון אונס ומפתה – שאין ביאתו קונה.
ואולם זכורני ממו"ר רה"י הגר"ב ויסבקר זצ"ל, שכתב החת"ס בשם הב"ש כי אין האונס והמפתה חייבים בקנס וליקוחין (המפורשים בדברים כב, כט) עד שיבואו על הנערה לשם אישות. וצ"ע, דלפ"ז אף אונס ומפתה נמצאו בכלל משנתנו, שהרי בביאתם – הנעשית לשם אישות – נתחייבו בליקוחיה.
אמנם, אפשר כי לכך גמרי' לקמן (ע"ב) דלהכי תנא הכא "האשה נקנית" ולא "האיש קונה", דאי תנא "קונה" הוה אמינא אפילו בע"כ. תנא "האשה נקנית", דמדעתה – אין, שלא מדעתה – לא. והרי אנוסה ומפותה, אף אם נאמר שנעשה בה מעשה אישות באותה ביאה, עכ"פ איננה בכלל "האשה נקנית" מדעתה. ושו"נ, כי יצאו האונס והמפתה מן הכלל במשנתנו. [והא דמצינו בכ"מ ראיות לכך שבביאתו עשה בה מעשה אישות דבעל, ומש"ה הושתו עליו הקנס והליקוחין – נלענ"ד, דאי"ז פועל יוצא מהביאה כ"א מתביעת החוב שזיכתה התורה לנערה, ואכמ"ל.]
ואולם זכורני ממו"ר רה"י הגר"ב ויסבקר זצ"ל, שכתב החת"ס בשם הב"ש כי אין האונס והמפתה חייבים בקנס וליקוחין (המפורשים בדברים כב, כט) עד שיבואו על הנערה לשם אישות. וצ"ע, דלפ"ז אף אונס ומפתה נמצאו בכלל משנתנו, שהרי בביאתם – הנעשית לשם אישות – נתחייבו בליקוחיה.
אמנם, אפשר כי לכך גמרי' לקמן (ע"ב) דלהכי תנא הכא "האשה נקנית" ולא "האיש קונה", דאי תנא "קונה" הוה אמינא אפילו בע"כ. תנא "האשה נקנית", דמדעתה – אין, שלא מדעתה – לא. והרי אנוסה ומפותה, אף אם נאמר שנעשה בה מעשה אישות באותה ביאה, עכ"פ איננה בכלל "האשה נקנית" מדעתה. ושו"נ, כי יצאו האונס והמפתה מן הכלל במשנתנו. [והא דמצינו בכ"מ ראיות לכך שבביאתו עשה בה מעשה אישות דבעל, ומש"ה הושתו עליו הקנס והליקוחין – נלענ"ד, דאי"ז פועל יוצא מהביאה כ"א מתביעת החוב שזיכתה התורה לנערה, ואכמ"ל.]