איכה ביאורי הגר"ל מינצברג על מגילת איכה (1 צופה)

[אחד יחיד]

מגילת איכה היא מגילה בעלת חמש פרקים, ובכל פרק מדובר בנושא בפני עצמו.

ארבעת הפרקים הראשונים הם ארבע קינות, כשכל פרק הוא קינה על דבר מיוחד. והפסוק הראשון של כל פרק הוא כותרת לכל נושא הפרק.

אולם הפרק החמישי 'זכור ה' מה היה לנו', הוא בקשה ותחנונים, ואינו קינה כיתר פרקי איכה. וזה הטעם שמבנהו שונה מהפרקים הקודמים, כי הם באים בסדר אלפא ביתא, כדרך שירים הבאים באלף בית, כי גם קינה יש בה מסממני השיר. אבל הפרק החמישי אינו בא באלפא ביתא כיון שאינו קינה, אלא בקשה ותפילה.

פרק א', הוא קינה על ירושלים. איכה ישבה בדד העיר רבתי עם. וכן בהמשך הכל קינה על עיר ציון וירושלים. וגם כאשר מזכיר כהניה ובחוריה, אין הכוונה לקונן עליהם. אלא להתאונן בצער העיר, שכהניה ובחוריה הלכו בשבי, וכמו כן כל עמה נאנחים. אין הקינה כאן על העם, אלא על ירושלים שירדה מכבודה ועשרה, עד שכל עמה נאנחים ומבקשים לחם, וכן כל תוכן הפרק.

פרק ב', הוא קינה על כנסת ישראל שירדה מרוממות מעלותיה החשובות. איכה יעיב באפו את בת ציון, השליך משמים ארץ תפארת ישראל. זו קינה על תפארת ישראל שהושפלה מגבהי רום עד עמקי ארץ.

בפרק זה נזכרים כל המעלות הנכבדות של כנסת ישראל. העם הנכבד עם כל מדרגותיו. המקדש, הכהנים, והנבואה. מלכות בית דוד – חלל ממלכה ושריה, גדע בחרי אף כל קרן ישראל. זנח מזבחו, נאר מקדשו. מלכה ושריה בגויים אין תורה, גם נביאיה לא מצאו חזון מה'. כל אלו הם חלקי המעלה שהיו בהם ועתה מקונן כיצד ירדו מאיגרא רמה של מעלות רמות בקשר עם הקב"ה, עד לשפלות מצבם בעת החורבן.

פרק ג', אני הגבר ראה עני, הוא קינה משולשת, בכל אות שלשה פסוקים קצרים. ותכנו הוא הקינה האישית של ירמיהו וכלול בזה הקינה האישית של כל איש מישראל על השבר בו הוא נתון, והצרות שסובבים אותו בעקבות החורבן. בכל חורבן יש בכי על כללות העם, ויש בכי של כל אחד על עצמו.

פרק ד', הוא שוב קינה על כללות העם. אך לא על הרוממות ומדריגות הרוחניות שהפסידו, שעל זה כבר קונן בפרק ב'. כי אם על הצרות והסבל שסבלו בעת החורבן. איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. על הרעב הנורא בעיר, והסבל בעקבותיו. בנוסף לזה מדגיש כי סבלם של ישראל הוא כפול ומכופל, בהיותם עם של ענוגים מפונקים ומעודנים, והסבל קשה עליהם ביותר. מאחר שהם מסולאים בפז, אמונים עלי תולע, ילדי טפוחים, היה סבלם כבד מנשוא כאשר הם נשמו בחוצות וחבקו אשפתות. נשים רחמניות בשלו ילדיהן. נזירים צחים משלג חשך משחור תארם.

פרק ה', זכור ה' מה היה לנו – פרק זה כאמור, אינו קינהאלא הוא תפילה אל ה' ובקשה שיזכור אותנו ויראה בעניינו ובצרותינו. וכך הוא הסדר שתחילה מקוננים ומבטאים את הרגשת המשבר והאסון, ואחר כך מתפללים אל ה' שיושיענו מכל זה, ויגאלנו לאור כל מה שכבר נענשנו וסבלנו. וכמו שמסיים הפרק כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד. שמחמת שהיה הקצף כל כך, ראוי שכבר יחזירנו אליו, ויחדש ימינו כקדם. השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.