- הודעות
- 105
- תודות
- 292
- נקודות
- 56
החינוך כותב במצוה ס שהטעם ששאלה בבעלים פטור כיון שהבעלים שם ישמור הוא את שלו ואע''פ שהשואל פטור אף שהלך הבעלים כיון שהיה עמו בשעת שאילה אפשר לומר שלפי שלא רצתה תורה ליתן דבריה לשיעורין ולומר שאם ישהו הבעלים הרבה פטור ואם מעט חייב והא דאמרינן היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך ליהות עמו בשעת שאילה ואע''פ דלא נתנה התורה דבריה לשיעורין אפשר לומר כיון שבתחילת המעשה הענין תלוי ע''כ
ולכאורה קשה שהרי החינוך אמר טעם כיון שלמשאיל היה לו לשמור בהמתו והא דל''צ בשעת שבורה ומיתה כיון דלא נתנה התורה דבריה לשיעורין א''כ למה היה בשעת שבורה ומיתה לחודיה לא מהני אז הסביר החינוך כיון שבתחילת המעשה הענין תלוי וקשה שהרי שם יש את הטעם שהמשאיל יכול לישמור ולמה הענין תלוי בתחילת המעשה
ועוד קשה למה הבעלים צריך לשמור ע''ז והא כיון שנתן את הבהמה לשמירה אצל אחר ל''צ לשמור ע''ז
ולכאורה קשה שהרי החינוך אמר טעם כיון שלמשאיל היה לו לשמור בהמתו והא דל''צ בשעת שבורה ומיתה כיון דלא נתנה התורה דבריה לשיעורין א''כ למה היה בשעת שבורה ומיתה לחודיה לא מהני אז הסביר החינוך כיון שבתחילת המעשה הענין תלוי וקשה שהרי שם יש את הטעם שהמשאיל יכול לישמור ולמה הענין תלוי בתחילת המעשה
ועוד קשה למה הבעלים צריך לשמור ע''ז והא כיון שנתן את הבהמה לשמירה אצל אחר ל''צ לשמור ע''ז