חנוכה ביאור בלשונות גבורים ביד חלשים כו', טמאים ביד טהורים כו' – יסודות הנס דחנוכה (1 צופה)

[אליהו ישראלי]

הקושיה​

מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך. מקשים העולם מה הרבותא בהא דנמסרו הטמאים ביד הטהורים והרשעים ביד הצדיקים והזדים ביד עוסקי התורה, ולמה דרכו של עולם שלא יהא כן, אלא יגברו הטמאים הרשעים והזדים, דלכאו' אין ביניהם ובין הנצחון כלום.

והעולם רגילים לפרש בכל מיני דרכים, כי עוסקי תורתך כחושים יותר דהתורה מתשת כחו של אדם, והצדיקים לא ילחמו אלא כהלכה והרשעים אין להם גבולות, וכהנה תירוצים אשר הם נחמדים מאוד על דרך הדרוש, לא על דרך הפשט.

דרך הפשט​

והאמת כי הפשט הפשוט שלא באנו לומר בזה הבחנה בגודל הנס, אלא לפרש כי כנגד מה ש'עמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך', אתה 'עמדת להם בעת צרתם', ומה ארע?- 'מסרת גיבורים כו', וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך', ונתבטל בזה כל עמידת יון על עם ישראל, כיון שעמד הקב"ה ומסר אותם ביד ישראל.

ועפ"ז היה נראה לפרש כי גם ברישא, 'מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים', אין עיקר הכוונה לומר גודל הנס שהיה כאן, שנמסרו הגיבורים ביד החלשים והרבים ביד המעטים, אלא לומר כי נמסרו יון ביד ישראל, ומכנים אותם כפי מה שהם, גבורים, רבים, טמאים, רשעים וזדים. ואמנם ודאי כי נרמז כאן גם גודל הנס, אך אין זה עיקר העניין.

ביאור חדש, ויסוד החנוכה​

אכן באמת שמעתי להוכיח כי אינו כן, מפירוש הגר"א לתפילת חנה (שמואל א ב,ט) וזה לשונו: כי לא בכח יגבר איש זהו בגלות יון, כמו שנאמר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, כנגד גבורים ביד חלשים אמר כי לא בכח יגבר, וכנגד רבים ביד מעטים הורה במלת איש – איש פרטי. וכמו שנאמר (זכריה ט) ועוררתי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גבור. עכ"ל. וכעי"ז בקצרה בפירושו לתפילת חבקוק (חבקוק ג,יט): אלקים ד' חילי הוא אחר גלות יון שגבר ד' אותם כמו שנאמר גבורים ביד חלשים. עכ"ל.

ומבואר בדבריו כי יסוד הנס (וזה מה שנרמז בנביאים) הנצחון על הגבורים, כי לא בכח יגבר איש, שהמעטים נצחו – שגבר האיש, ואי"ז ע"י כחם אלא (כהמשך הפסוקים) 'ד' יחתו מריביו', ע"י שהקב"ה 'שמתיך כחרב גבור'. ונמצא דאין ההודאה על נצחון במלחמה שהוא כל כך גדול שהיה באופן שנצחו החלשים המעטים, אלא על כך שנוצחו הגבורים והרבים, הבאים בשם כוחם וגדולתם, בידי הבאים בשם ד', ואם הם חלשים ומעטים. ולפ"ז גם הבבות בסיפא יתפרשו כן, כי עיקר הנס שנמסרו בידי הבאים בשם ד', בידי טהורים, צדיקים ועוסקי התורה, וכל הבבות מפרשות את עיקר הנס – נצחון כח ד' על כח המדומה של יון. כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד'.