- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,464
- נקודות
- 1,280
כן תעשה לשורך לצאנך, שבעת ימים יהיה עם אמו, ביום השמיני תתנו לי (כב, כט).
מצוה זו נשנתה גם בפרשת אמור, ככתוב – 'שור או כשב או עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'' (ויקרא כב, כז).
ויש לעיין מה טעם נשתנה הלשון שכאן נאמר 'שבעת ימים יהיה עם אמו', ואילו שם כתוב 'והיה שבעת ימים תחת אמו'.
ונראה שבכל אחד מהכתובים מבואר נימוק שונה ומחודש לדין המבואר בו. והיינו שכאן הכתוב מדבר בבכור, שמצוותו היא חובה לתתו לה', ועל זה אמרה תורה 'שבעת ימים יהיה עם אמו', כלומר שאין רצון ה' לקחת שה ועגל מאמו טרם שעברו שבעת ימים מלידתו, שיש מעין עוולה בדבר, ואין ראוי לעשות כן עבור גבוה. ולכן כתיב 'שבעת ימים יהיה עם אמו', כי החובה של 'תתנו לי' היא רק ביום השמיני.
אולם בפרשת אמור מדובר בקרבן רשות, שהאדם חפץ להביא מצאנו ומבקרו, ואין חובה להקדישו, אלא יש בדבר טעם נוסף, שמיד אחר לידתו הוא עדיין חסר שלימות ולא הגיע למידת ההתפתחות הנצרכת, ועדיין אין הוא רצוי לקרבן. ולכן שם הלשון הוא 'והיה שבעת ימים תחת אמו', כלומר שיהיה תחת אמו אשר תועיל לגדלו ולפתחו, 'ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן'. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)
מצוה זו נשנתה גם בפרשת אמור, ככתוב – 'שור או כשב או עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'' (ויקרא כב, כז).
ויש לעיין מה טעם נשתנה הלשון שכאן נאמר 'שבעת ימים יהיה עם אמו', ואילו שם כתוב 'והיה שבעת ימים תחת אמו'.
ונראה שבכל אחד מהכתובים מבואר נימוק שונה ומחודש לדין המבואר בו. והיינו שכאן הכתוב מדבר בבכור, שמצוותו היא חובה לתתו לה', ועל זה אמרה תורה 'שבעת ימים יהיה עם אמו', כלומר שאין רצון ה' לקחת שה ועגל מאמו טרם שעברו שבעת ימים מלידתו, שיש מעין עוולה בדבר, ואין ראוי לעשות כן עבור גבוה. ולכן כתיב 'שבעת ימים יהיה עם אמו', כי החובה של 'תתנו לי' היא רק ביום השמיני.
אולם בפרשת אמור מדובר בקרבן רשות, שהאדם חפץ להביא מצאנו ומבקרו, ואין חובה להקדישו, אלא יש בדבר טעם נוסף, שמיד אחר לידתו הוא עדיין חסר שלימות ולא הגיע למידת ההתפתחות הנצרכת, ועדיין אין הוא רצוי לקרבן. ולכן שם הלשון הוא 'והיה שבעת ימים תחת אמו', כלומר שיהיה תחת אמו אשר תועיל לגדלו ולפתחו, 'ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן'. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)