- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,453
- נקודות
- 1,280
וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו (כא, לג).
בגמרא – 'כי יפתח וכי יכרה, אם על פתיחה חייב על כריה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון' (בבא קמא נא.).
אמנם בפשוטו של מקרא תמוה הדבר ביותר, כי לכאורה מאחר שחייבה תורה על הפתיחה, מה צורך יש להזכיר כריה, ולא רק משום שהדבר נלמד מקל וחומר, אלא משום שבכלל מאתיים מנה, כי כל הכורה בור הרי הוא גם פותח בור, ואף אם תמצי לומר שעל הכריה אינו חייב, הרי שמכל מקום יתחייב על הפתיחה שבכלל מעשיו (ועיין רשב"ם שנדחק בזה).
והנראה בזה, כי הנה יסוד חיוב הבעלים בנזקי הבור הוא משום שיצר 'מזיק', אמנם בור כשלעצמו אינו בגדר מזיק, כי הרי כל העולם מלא בורות מתוקנים העומדים לשימוש האדם ולשמירת חפציו, ובאמת כאשר הבור ממלא את יעודו כיאות אין בו כל דופי, אלא שפתיחת בור - זו היא יצירת המזיק, כי 'בור פתוח' ברשות הרבים הריהו הופך למזיק.
לפיכך היה מקום לומר, כי דווקא 'הפותח בור' הוא המוגדר כמזיק גמור, משום שכל גדר פעולתו הוא 'יצירת מזיק'. אבל כריית בור אינה נחשבת 'יצירת מזיק' אלא 'יצירת בור', ובור כשלעצמו הרי אינו מוגדר כמזיק. אלא שחידשה תורה כי מאחר שהכורה לא כיסהו לאחר הכריה, הרי שמשום 'ולא יכסנו' חייב הכורה על נזקיו.
[משל למה הדבר דומה, לבונה בית ולא עשה מעקה לגגו, שבוודאי מעשהו פחות חמור ממי שהסיר מעקה קיים מגג, כי הבונה בית אין בכך יצירת מזיק. ובבור ברה"ר אף שבוודאי נחשב יוצר מזיק יותר מבונה בית, אבל הפותח כיסוי בור, יותר פשיטא להחשיבו כ'יוצר המזיק', ואילו הכורה כל חומרת מעשהו הוא באי הנחת הכיסוי].
והנה מצד העשיה שביצירת המזיק, הרי שפעולה שאין בה מעשה כדוגמת - אי כיסוי הבור, פחותה בחומרתה מפתיחת בור בידיים, שהיא פעולה שיש בו מעשה. ולכן הוצרכה תורה לפרש שניהם ולומר, כי לא זו בלבד שעל הפתיחה חייב, אלא אף על הכריה הקלה ממנה חייב.
אמנם אין בדברים הללו אלא כדי להוציא את הפתיחה מכלל מעשה הכריה, וליישב את פשוטו של מקרא, כי אין זה 'בכלל מאתיים מנה' אלא פתיחה וכריה שני סוגי מעשים הן.
ואולם עדיין היה מקום ללמוד את הכורה מן הפותח - מצד דרשת קל וחומר, שהיא מהמידות שהתורה נדרשת בהן [וגדר מידה זו, שכל ענין של חומר שישנו בבא מן הדין ואינו בנידון - די בזה לדרוש ממנו בקל וחומר, גם כאשר בכלליות הדברים חמור הנידון על פני הבא מן הדין. ויבואר במקום אחר] - שעל אף שהפתיחה באמת חמורה מן
הכריה, מכל מקום יש גם חומר בכריה על הפתיחה, כי הכורה יצר את הבור הפתוח מתחילתו, ומתוך כך היינו למדים את חיוב הכורה מן הפותח. אלא מכאן דרשו חכמים להביא כורה אחר כורה, שאף הוא חייב על הכריה לחודה, משום שסילק מעשה ראשון. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)
בגמרא – 'כי יפתח וכי יכרה, אם על פתיחה חייב על כריה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון' (בבא קמא נא.).
אמנם בפשוטו של מקרא תמוה הדבר ביותר, כי לכאורה מאחר שחייבה תורה על הפתיחה, מה צורך יש להזכיר כריה, ולא רק משום שהדבר נלמד מקל וחומר, אלא משום שבכלל מאתיים מנה, כי כל הכורה בור הרי הוא גם פותח בור, ואף אם תמצי לומר שעל הכריה אינו חייב, הרי שמכל מקום יתחייב על הפתיחה שבכלל מעשיו (ועיין רשב"ם שנדחק בזה).
והנראה בזה, כי הנה יסוד חיוב הבעלים בנזקי הבור הוא משום שיצר 'מזיק', אמנם בור כשלעצמו אינו בגדר מזיק, כי הרי כל העולם מלא בורות מתוקנים העומדים לשימוש האדם ולשמירת חפציו, ובאמת כאשר הבור ממלא את יעודו כיאות אין בו כל דופי, אלא שפתיחת בור - זו היא יצירת המזיק, כי 'בור פתוח' ברשות הרבים הריהו הופך למזיק.
לפיכך היה מקום לומר, כי דווקא 'הפותח בור' הוא המוגדר כמזיק גמור, משום שכל גדר פעולתו הוא 'יצירת מזיק'. אבל כריית בור אינה נחשבת 'יצירת מזיק' אלא 'יצירת בור', ובור כשלעצמו הרי אינו מוגדר כמזיק. אלא שחידשה תורה כי מאחר שהכורה לא כיסהו לאחר הכריה, הרי שמשום 'ולא יכסנו' חייב הכורה על נזקיו.
[משל למה הדבר דומה, לבונה בית ולא עשה מעקה לגגו, שבוודאי מעשהו פחות חמור ממי שהסיר מעקה קיים מגג, כי הבונה בית אין בכך יצירת מזיק. ובבור ברה"ר אף שבוודאי נחשב יוצר מזיק יותר מבונה בית, אבל הפותח כיסוי בור, יותר פשיטא להחשיבו כ'יוצר המזיק', ואילו הכורה כל חומרת מעשהו הוא באי הנחת הכיסוי].
והנה מצד העשיה שביצירת המזיק, הרי שפעולה שאין בה מעשה כדוגמת - אי כיסוי הבור, פחותה בחומרתה מפתיחת בור בידיים, שהיא פעולה שיש בו מעשה. ולכן הוצרכה תורה לפרש שניהם ולומר, כי לא זו בלבד שעל הפתיחה חייב, אלא אף על הכריה הקלה ממנה חייב.
אמנם אין בדברים הללו אלא כדי להוציא את הפתיחה מכלל מעשה הכריה, וליישב את פשוטו של מקרא, כי אין זה 'בכלל מאתיים מנה' אלא פתיחה וכריה שני סוגי מעשים הן.
ואולם עדיין היה מקום ללמוד את הכורה מן הפותח - מצד דרשת קל וחומר, שהיא מהמידות שהתורה נדרשת בהן [וגדר מידה זו, שכל ענין של חומר שישנו בבא מן הדין ואינו בנידון - די בזה לדרוש ממנו בקל וחומר, גם כאשר בכלליות הדברים חמור הנידון על פני הבא מן הדין. ויבואר במקום אחר] - שעל אף שהפתיחה באמת חמורה מן
הכריה, מכל מקום יש גם חומר בכריה על הפתיחה, כי הכורה יצר את הבור הפתוח מתחילתו, ומתוך כך היינו למדים את חיוב הכורה מן הפותח. אלא מכאן דרשו חכמים להביא כורה אחר כורה, שאף הוא חייב על הכריה לחודה, משום שסילק מעשה ראשון. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)