במדבר ביאור מדרש פליאה "אל תקרי באותות אלא באותיות" (1 צופה)

[געגועים]

במדרש פליאה (מובא בבן איש חי ובאוהב ישראל ליקוטים עיי"ש): אל תקרי באותות אלא באותיות, לפיכך אמר בלעם מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל.

יתבאר בהקדים כמה הקדמות:

א] כשם שברא הקב"ה ארבע רוחות העולם, כך סיבב לכסא ארבע חיות, ולמעלה מכולם כסא הכבוד, וכנגדן סדר הקב"ה הדגלים למשה (מדרש רבה).

ב] בדגלים היה כתוב האותיות של האבות הקדושים, כזה: אי"י בצ"ע רח"ק מק"ב, והענן היה מסכך עליהם בצורת ה' של אברהם (חזקוני, ילקוט ראובני).

ג] אותיות שבמרכבה מלמדין סנגוריא על ישראל (פי' רביו אפרים פ' אמור).

ד] כמה זעמו, רגע, וכמה רגע, א''ר אבין ואיתימא רבי אבינא [אמר אמימר ואיתימא רבינא] רגע כמימריה (ברכות ז. ע"ז ד:).
ואם תאמר מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת? ויש לומר היה אומר כלם, והקב''ה הפכו ואמר מלך, כדכתיב ותרועת מלך בו (תוס' ע"ז ד: ד"ה רגע).

ה] מה ראה לעמוד בשלשה מקומות, סימני אבות הראהו (רש"י בלק כב, כח).

ועתה נבוא אל הביאור בס"ד, הנה ראינו שגם במרכבה וגם בדגלים היו כתובים אותיות, והאותיות מלמדים סנגוריא על ישראל, והנה לא יתכן לקלל אלא ע"י תיבות, ואי אפשר להוציא התיבות מהפה ללא צירוף האותיות, ואם האותיות בעצמם מלמדים סנגוריא על ישראל אי אפשר להפכם לקטגור, והנה לפי סדר אותיות האבות היה צריך לכתוב בדגלים הק"ב, ואז היה בלעם יכול להזכיר תיבת "כלם" שאין אותם בדגלים, לפיכך שינה מסבב כל הסיבות שיהיה כתוב מק"ב, ואז המ' מסנגר על ישראל, ולא יתכן לצרפו לקללה בתיבת כלם, וזהו סימני אבות אראהו, היינו האותיות של האבות הכתובים על הדגלים.

ועתה יובן הפליאה, אל תקרי באתת אלא באותיות לבית אבתם, כי אותות הכוונה "סימנים", דהיינו שהאותיות היו סימנים לבלעם שאינו יכול לקללם, לפיכך אמר בלעם מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, קַבֹּה אותיות הק"ב, שלא רצה לכתוב בדגלים אותיות "הקב" כדי שיהיה מ' בדגלים ויסנגר על ישראל ויתהפך לתיבת מלך, ולא יוכל לומר כלם, וזהו מ"ה אקב, דהיינו שהחליף מ' במקום ה', ודו"ק.​