וישב ביאור מטרת שליחתו של יוסף אל האחים (1 צופה)

[אחד יחיד]

התורה תמימה מקשה על הפסוק "הלוא אחיך רועים בשכם, לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר".

ולכאורה, מדוע מאריכה התורה בתיאור זה? ועוד, מדוע פתאום חרד יעקב לשלום האחים ושלום הצאן? ואם חרד, מדוע שלח דווקא את יוסף אליהם ולא את אחד העבדים או השליחים? וכן קשה, מהי הפתיחה במילה "הלא" (הלא אחיך רועים), כאילו יש כאן ניגוד או המשך מסוים למה שהיה קודם, הרי אין כאן ניגוד אלא פשוט בקשה חדשה, והיה צריך לומר "הנה אחיך רועים בשכם וכדומה", ומהי הלשון הלוא?

אלא שביאור הדברים הוא כך: כידוע, רש"י כותב בתחילת הפרשה, שיוסף סיפר לאביו על האחים שלושה דברים: א) הם אוכלים אבר מן החי. ב) בני לאה מזלזלים בבני השפחות (אלה שנולדו מזלפה ובלהה) וקוראים להם "עבדים". ג) הם חשודים על העריות.

ועל רקע זה ביקש יעקב מיוסף שידקדק יותר בדברים, ומשום כך ביקש ממנו: אתה אומר על אחיך שהם חשודים לזלזל זה בזה, לאכול אבר מן החי ועל העריות? ובכן, הלוא הם רועים כעת בשכם, וצא ובדוק: "לך נא ראה" – לך והבן, דקדק היטב, את שלום אחיך" – ראה שהם בשלום זה עם זה, ולא מזלזלים איש ברעהו כפי שטענת; "ואת שלום הצאן" – שהצאן שלמים באבריהם ואין אוכלים מהם אבר מן החי כטענתך; "והשיבני דבר" – בדוק האם חשודים בעריות, הרמוזות תמיד בתורה ובחז"ל במילה "דבר", כלשון הכתוב "כי ימצא בה ערוות דבר" (כנגד ההאשמה השלישית) [וכן, ידוע שבכמה מקומות למדו חז"ל דיני עריות על סמך המילה "דבר"; למשל, כל המקור לכך שבענייני עריות צריכים תמיד שני עדים, הוא כלל שנלמד מגזירה שווה על סמך המילה "דבר", שנאמרה גם בעריות וגם בממונות (נאמר בדיני ממונות "על פי שנים עדים יקום דבר", ונאמר בעריות "כי יימצא בה ערוות דבר")]. (לימוד יומי)